כיצד נקבעת חלוקת דמי המזונות בין האב לאם? קיימים שלושה פרמטרים חשובים לצורך קביעת גובה דמי המזונות וחלוקתם בין האם לאב:

א. גילם של הילדים.
ב. סוג ההוצאות הנדרשות עבורם.
ג. הכנסותיהם של האב והאם ואמידותם הכלכלית.

על פי הגישה הנוהגת, השואבת יסודותיה מן הדין העברי, כאמור, עד לגיל 15 של הילדים, האב מחוייב לשאת במלוא הצרכים ההכרחיים הבסיסיים של הילד והאם נדרשת לתרום לסיפוק הצרכים שמעבר להכרחיים. עם זאת, בתי המשפט לענייני משפחה נוהגים לנקוט גישה שמקדמת שיוויון ובהתאם לכך לצמצם את הגדרת הצרכים הכרחיים למינימום, על מנת להביא לקביעת דמי מזונות המתחשבים ביכולות הכלכליות של שני ההורים כאחד ואף בתרומת האם לנטל כלכלי זה. מגיל 15 ואילך, אין נטל מוגבר כלשהו על האב והמזונות נפסקים, החל מן הצרכים ההכרחיים, בהתאם לרמת האמידות של ההורים.

ה"צרכים ההכרחיים" מוגדרים כצרכי יסוד בסיסיים דוגמת מזון, ביגוד והנעלה בסיסיים, צרכי חינוך יסודיים וכיוצ"ב. מתוך אותה גישה של קידום עמדה שיוויונית ביחס לחלוקת נטל המזונות בין ההורים, בתי המשפט מצמצמים את סוגי ההוצאות הנכללות במסגרת אותם "צרכים הכרחיים", ומכלילים בתוכם אך ורק את אותן הוצאות בסיסיות ואלמנטריות ביותר עבור הקטינים. הוצאות הכרחיות ובסיסיות אלה מוגדרות בסכום של 1,400 ₪ לחודש על פי פסיקה עדכנית משנת 2014.

לסכום מזונות בסיסי זה, אשר לביהמ"ש יש שיקול דעת להעלותו בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב וצרכי הילד, מתווספת התחייבות של האב להשתתף בעלות קורת הגג של הילד על דרך של תשלום השתתפות בדמי השכירות או בהחזר המשכנתא המשולמים על ידי האם עבור הדירה בה מתגורר הילד. אחוז ההשתתפות של האב בהוצאות המדור נגזרת ממספר הילדים: עבור ילד אחד, ההשתתפות עומדת על 1/3, עבור שני ילדים על 40% ועבור 3 ילדים ומעלה על 50%. ביהמ"ש קובע את תקרת ההשתתפות, דהיינו את הסכום המקסימלי של דמי השכירות או המשכנתא מהם ייגזרו האחוזים הנ"ל, על מנת למנוע מצב בו האב יהיה כפוף לרמת החיים שהאם בחרה לחיות בה על דעת עצמה (כך למשל, יכול ביהמ"ש לקבוע תקרת דמי שכירות של 4,500 ₪ לחודש מהם ייגזרו אחוזי האב, וזאת גם אם האם בחרה לשכור דירה ב- 6,000 ₪ לחודש).

ישנם שופטים שבמסגרת חיוב המזונות, אף משיתים על האב השתתפות בהוצאות אחזקת הבית (שהינם חלק ממרכיבי המזונות), בסכום על פי שיקול דעתם, אשר אמור להיגזר בהתאם לאותם ערכי אחוזים כמוגדר לעיל, אולם לרוב מוגדרים בסכום קבוע (נמוך יותר) הנקבע ע"י בית המשפט.

נוסף לכך, נושאים ההורים על פי רוב במשותף ובחלקים שווים, בהוצאות החינוך והבריאות המיוחדות של הילד. במרכיב הוצאות החינוך, מקובל לכלול השתתפות בהוצאות התשלומים למוסדות החינוך: מעון, גן, בי"ס, צהרון; השתתפות בהוצאות חוגים; הוצאות קייטנות; שיעורי עזר. לביהמ"ש הסכמות להגביל את היקף ההוצאה, ממנה תיגזר השתתפות האב במחצית, דוגמת קביעה כי האב ישתתף במחצית חוג על פי תעריף עירוני/מתנ"ס, אלא אם יוסכם אחרת, וכך גם לגבי קיטנה. באשר לשיעורי עזר, מקובל לקבוע כי ככל ההורים חלוקים על הצורך בשיעורי העזר, יכריע בדבר המורה המחנך או המקצועי.

בכל הנוגע למרכיב הוצאות הבריאות, מקובל שההורים נושאים בחלקים שווים בהוצאות הבריאות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים וכאשר יש מחלוקת בין ההורים בנוגע לחיוניות ההוצאה או הגורם המטפל, מקובל לקבוע שיכריע בכך רופא המשפחה או רופא מקצועי מתאים אליו יפנה רופא המשפחה.

עוד ראוי לציין, כי כאשר מדובר במספר ילדים, וכאשר היכולת הכלכלית של האב נמוכה, לא תמיד יוכפל חיוב המינימום המתואר כמספר הילדים, כיוון שיש הוצאות שהן קבועות ואינן משתנות בהתאם למספר הילדים.
הכלל הוא – ככל שהילדים הורגלו לרמת צרכים גבוהה יותר והיכולת הכלכלית של האב גבוהה יותר, סכום המזונות יהיה, בהתאם, גבוה יותר.

את דמי המזונות פוסקים לא רק מהכנסה שוטפת אלא בהתייחס לרכוש שקיים לאב. במצבים שבהם לאב אין הכנסה חודשית מספקת לכיסוי המזונות (ולו מזונות המינימום), ניתן להתחשב ברכושו לצורך קביעת סכום המזונות ותשלומו השוטף.

לאחר שנפסקים דמי המזונות שישלם האב, על האם לשאת בכל הוצאה עודפת ונוספת של הילדים. ניתן לומר שבמרבית המקרים, נטל ההשתתפות של האם (אותו חלק שהינו ברירת המחדל, דהיינו – כל מה שנדרש מעבר לחיוב המזונות) הינו נטל משמעותי, כך שהגם שהחיוב לתשלום המזונות מוחל משפטית על האב, האם נושאת בנטל בלתי מבוטל באופן ישיר.