לאחר שכנועים ולחצים, הסכים הגבר ואכן נתן תרומת זרע במעבדה רפואית לצורך ביצוע הזרעה מלאכותית באישה. האישה נכנסה להריון והגבר התנתק בשלבים מוקדמים של ההריון מן האישה, בטענה שכל שהסכים הוא לתת מזרעו כתרומה ואין לו כל ענין בהריון ובילדים שיוולדו.
כעבור כשנה וחצי לאחר הלידה, הגישה האישה תביעות לביהמ"ש לענייני משפחה כנגד הגבר, תביעה להצהרת אבהותו ותביעה למזונות בעבור שתי התאומות שנולדו.
ראשית, נדונה תביעת האבהות (היא הבסיס הראשוני לצורך דיון המשכי בתביעת המזונות) ובמסגרת זו התנהל דיון תקדימי, ראשון מסוגו בארץ, כאשר הטענה שהועלתה על ידי הגבר (שיוצג על ידי משרדנו) היתה שיש לראותו במעמד זהה לתורם זרע בבנק הזרע (תורמים בבנק הזרע נעדרי כל חבות כלפי הילדים שנולדים מזרעם). זאת לאור העובדה שהדבר היחידי שמבדיל אותו מתורם בבנק הזרע, הוא הזהות, זהותו ידועה לעומת תורם בבנק הזרע שזהותו נותרת אנונימית. מעבר לכך, כל פרטי ההתקשרות וההסכמה למתן הזרע היו זהים, כשהאם מבקשת להיות אם חד הורית והוא, מנגד, מוכן לתת מתרומת זרעו בלבד.
הכרה בתרומת זרע מזוהה כשקולה במעמדה המשפטי לתרומה אנונימית בבנק הזרע, תאפשר לנשים להיכנס להריון מגבר שהן מכירות, מבלי שהדבר יגרור אחריו אחריות משפטית של הגבר (דבר שמונע במרבית המקרים קבלת תרומה מזוהה, שכן הגברים חשופים לתביעות עתידיות).
סוגיה זו מפותחת יותר בחו"ל, שם במדינות רבות, קיימים בנקי זרע מזוהים שאינם מטילים אחריות על התורמים, על אף שזהותם ידועה. הגישה הרווחת במדינות אלה היא שאם קיים מנגנון של תרומת זרע, עדיף שהיא תהיה מזוהה, שכן כך הילד יוכל לפחות להתחקות אחר שורשיו ומוצאו (להבדיל מ"החור השחור" המאפיין את הילדים שאינם יודעים דבר על זהות אביהם).
בישראל, לעומת זאת, אשה יכולה לקבל תרומת זרע אנונימית מבנק הזרע, אולם היא אינה יכולה לקבל תרומת זרע ממכר או ידיד באופן שישחררו מאחריות לילד שיוולד, כיוון שבהיותו מזוהה הוא יחוב בכל החובות כלפי הילד. בהתאם לכך, גם ידיד שמוכן ליתן תרומת זרע ימנע מלעשות כן, שכן המצב החוקי אינו מאפשר לו פשוט לתת זרע ותו לא, בדומה לבנק הזרע.
סוגיה זו מעוררת היבטים שונים לדיון, ביניהם –
1. זכויות הנשים להרות ולעשות כן מגבר שהן יודעות את זהותו, להבדיל מתרומה אנונימית, שיוצרת רתיעה פסיכולוגית אצל נשים רבות, גם אם הן מבקשות להיות חד הוריות.
2. זכויות הילד – מן הצד האחד, תרומת זרע מזוהה מיטיבה פסיכולוגית עם הילד, מנגד, יש שיאמרו אם ידוע מיהו האב, מדוע לפטור אותו מחובותיו כלפי הילד? אולם אז, לא יוכל להתקיים מסלול של תרומה מזוהה.
בתיק המשפטי שנוהל על ידי משרדנו, שהגיע להליך ערעור בבית המשפט המחוזי, מצא בית המשפט את הטענה המשפטית, שיש להכיר במסלול חלופי לתרומה אנונימית בבנק הזרע, באמצעות תרומה מזוהה, טענה ראויה, אולם נוכח נסיבות המקרה הספציפיות לא החילה באותו מקרה וציין כי הסוגיה ראויה להיות מופנית למחוקק.
עם זאת, ביהמ"ש נתן משקל לנסיבות הקיצוניות של הבאת הקטינות לעולם, כפי שתוארו לעיל, במסגרת פסק הדין למזונות.
יובהר, כי משנקבע בהתאם לדין הישראלי, כי האב, בהיותו מזוהה, חב באחריות משפטית כלפי הקטינות, הרי שלא ניתן היה להימנע כליל מחיוב המזונות. אולם בית המשפט לענייני משפחה קבע, בהחלטה תקדימית, כי בנסיבות בהן אישה פנויה מחליטה להביא ילד לעולם מגבר אשר לא ברור כלל שיהיה נוכח בחיי הילד, לוקחת עליה אחריות גדולה יותר על הילד שיוולד ומכאן שחבות המזונות של האב (תורם הזרע בענייננו) תהיה מופחתת.
החלטה זו נחשבת לתקדים של ממש, בהיותה הראשונה העוסקת בצמצום החבות למזונות, כאשר מדובר באם שמראש ידעה שהיא צפויה להיות חד הורית, תוך מתן ביטוי להיבטי ההורות המורכבים בעידן המודרני, שאינם בהכרח על פי הדפוס המסורתי. ראוי לקדם סוגיה זו שלב נוסף ולהחיל הכרה במשפט הישראלי בתרומות זרע מזוהות כמסלול מקביל לבנק הזרע ולבטא בכך הכרה חשובה בזכות להורות בנסיבות החיים המודרניות.
בהיבט הפרקטי – נכון להיום, במשפט הישראלי לא יכול גבר להיות מעורב בהבאת ילד לעולם (אפילו ככל שמדובר בתרומת זרע) ללא אחריות משפטית לילד שיוולד.