אלימות כלכלית בין בני זוג: התעללות באמצעות מניעת נגישות למשאבים הכלכליים.

במצבים אלה, הבעל מקציב לאישה סכום מזומן (זעום על פי רוב), כאשר האישה נדרשת למסור דין וחשבון על מה הוציאה את הסכום הזה, על מנת לקבל הקצאה חדשה, ששוב תקבע על ידי הבעל. מדובר באקט של השפלה, הקטנת האישה ושליטה על כל פעולה שלה על ידי הבעל (כאילו היתה ילדה חסרת שיקול דעת).

במצבים פחות קיצוניים, גם כאשר לאישה יש נגישות עצמאית לחשבון הבנק, האלימות הכלכלית יכולה לבוא לידי ביטוי בירידה לחיי האישה על כל פרט קטן – עריכת חקירה צולבת בדבר מטרת ההוצאות בכרטיס האשראי, תוך הטחת האשמות כי הינה בזבזנית ואיום כי יילקח ממנה כרטיס האשראי. כך חיה האישה בפחד כל אימת שעליה להוציא הוצאה כלשהי – קטנה כגדולה – לנוכח הדין והחשבון שתידרש לתת לבעל והמריבה, הצעקות והפחד שיתלוו לכך.

המוטיב הפסיכולוגי המרכזי, כאמור, הינו שליטה קיצונית על האישה באמצעות שליטה על הכסף (הגורר שליטה על כל צעדיה של האישה).

באילו מצבים מתרחשת על פי הרוב האלימות הכלכלית?

על פי רוב האלימות הכלכלית נצפית במקרים בהם קיימים פערים גדולים בהכנסות בני הזוג, כאשר הבעל הוא המפרנס העיקרי והאישה אינה עובדת. התלות של האישה בהכנסתו של הבעל לכלכלתה וקיומה, מהווים קרקע פוריה להפעלת האלימות הכלכלית מצד הבעל.

במצבים בהם האישה עובדת ומשתכרת סכומים דומים או קרובים לאלו של הבעל, יקשה על הבעל לפתח אלימות כלכלית, שכן האישה תרגיש עצמאית יותר ביחס למשאבים הכלכליים, שכן יש בידה משכורת שהיא מרוויחה (והתלות שלה בו קטנה).

עם זאת, כאשר האישה משתכרת סכומים שאינם גבוהים וזקוקה להשלמת צרכיה ממשכורת הבעל, ניתן להיווכח במצבים בהם האישה מעבירה לבעל את משכורתה, או נדרשת לבקש כספים נוספים עבורה ובכך הוא עדיין מחזיק בשליטה מלאה על המשאבים הכלכליים.

מתי מתפתחת האלימות הכלכלית?

ישנם תאים משפחתיים בהם האלימות הכלכלית קיימת כחלק בלתי נפרד מן הדינמיקה הזוגית המתעללת. במצבים אלה, אין קשר ישיר בין הליך הגירושין לאלימות הכלכלית (אלא בהיבט זה שעקב האלימות, עשויה האישה לצבור כוחות וליזום הליך גירושין, כיוון שאין היא מוכנה לחיות כך עוד).

ישנם מקרים בהם האלימות הכלכלית אינה מהווה חלק משגרת הזוגיות בין הצדדים, אלא מתחילה רק במסגרת הסכסוך בין בני הזוג על רקע גירושין, אז הבעל מנצל את השליטה שיש לו על המשאבים המשפחתיים ומכניס את האישה ל"מצור כלכלי", על מנת לשבור את רוחה בניהול ההליך המשפטי ולהביאה לפשרה וויתורים בהסכם הכולל.

כיצד ניתן להתמודד עם אלימות כלכלית, לאחר התרחשותה?

אישה הנתונה לאלימות כלכלית זכאית לפנות לביהמ"ש בתביעה למזונות אישה, ולדרוש שבעלה יחוייב לפרנס אותה בהתאם לרמת החיים שאליה היא הורגלה, באמצעות העברת סכום חודשי לאישה, אשר היא תנהלו כרצונה (וללא שליטה של הבעל על רמת ההוצאות).

בתי המשפט רגישים מאוד לסוגיה זו וכבר נקבע במספר פסקי דין שאין לאפשר מצב של פערי כוחות בין בני הזוג אגב משא ומתן לגירושין, על מנת למנוע מן הצד החזק לנצל את מצוקתו של הצד החלש.

חשוב לציין, כי אלימות כלכלית על פי רוב אינה נוצרת בחלל ריק, דהיינו – לא מדובר רק בשליטה על הכספים השוטפים שמקבלת האישה לקיום יומיומי, אלא פעמים רבות, מדובר גם בשליטה מוחלטת על משאבי התא המשפחתי (כספים, נכסי נדל"ן וכו'). אישה הנתונה לאלימות כלכלית, אינה יודעת על פי רוב דבר וחצי דבר על סכומי הכסף הקיימים בתא המשפחתי, על זכויות שצבר הבעל וכו', ואלה רשומים על שם הבעל בלבד ומושקעים כראות עיני הבעל ולעיתים אף מוברחים מן האישה (מבלי שהיא יודעת זאת) לחשבונות בנק בחו"ל, באמצעות רישום הנכסים ע"ש בני משפחה של הבעל וכו'.

במצבים אלה, לאישה יש זכות לקבל מביהמ"ש צווים לגילוי מידע וזכויות, אותם ניתן להפנות לבנקים, בתי השקעות, מקום עבודת הבעל, חברות ביטוח, לשכת רישום מקרקעין וכיוצ"ב, על מנת לאתר את הרכוש הרשום ע"ש הבעל ואשר לאישה זכאות למחציתו. בתי המשפט נענים לצווים אלה ובפסקי דין רבים נקבע שרכוש אכן הוברח מן האישה והבעל מחוייב להעביר לאישה את מחציתו ממקורות אחרים.

מומלץ לאישה השוקלת ייזום הליך משפטי, לערוך חיפוש מקיף בבית, אחר ניירת בנקאית ואחרת, שיכולה לשפוך אור על הגופים בהם מושקעים הכספים והזכויות (על מנת להקל על איתור הנכסים).

מהם צעדי המנע שמומלץ לנקוט כנגד אלימות כלכלית (טרם שהיא מתפתחת)?

חשוב שהאישה תבקש להיות מעורבת בכל העניינים הפיננסיים של המשפחה ותעמוד על כך (גם אם אין ברצונה לנהלם בפועל, לכל הפחות להיות מעודכנת באופן שוטף וכו').

חשוב להקפיד שנכסים שניתן לרשום במשותף יירשמו במשותף (כגון, כספים משותפים, נכסי נדל"ן, כלי רכב וכו').

חשוב שלאישה תהיה שליטה עצמאית על חלק מן המקורות הכלכליים, כך שגם בעיתות משבר תהיה לה נגישות למקורות כלכליים (ניתן לבצע זאת באמצעות חשבון שיהיה על שם האישה בלבד ובו חלק מן המשאבים הכלכליים וכו').

במקרים בהם מזהה האישה אלימות כלכלית שאינו מגיע כדי רצון להתגרש, חשוב לפנות לטיפול זוגי, על מנת לטפל בבעיה ולא להשלים עם קיומה (נשים רבות ממציאות תירוצים שונים בענין זה: בעלי חסכן, הוא שומר עבורינו על הכסף, אני בזבנית, אני לא מבינה כלום בכספים וכו').

מהו היקף התופעה?

טרם נערכו מחקרים מקיפים בסוגיה בישראל, אולם בהתאם לממצאים שהתקבלו בקו החם של ויצ"ו לשנת 2006, 4% מן הפניות על אלימות במשפחה עסקו באלימות כלכלית. עם זאת, המספרים בפועל גבוהים בהרבה, שכן מרבית הנשים החשופות לאלימות פיזית ונפשית, חשופות גם לאלימות כלכלית ואינן מגדירות זאת כלל כאלימות.

כיוון שרמת המודעות אינה גבוהה לסוג זה של אלימות, נשים רבות אינן מזהות את ההתעללות שהן חוות במישור זה כאלימות.