שאלות ותשובות

דיני משפחה עוסקים במכלול ההיבטים המשפטיים הנוגעים לחיי המשפחה, לרבות גירושין, הסכמי ממון, מזונות, אחריות הורית וזמני שהות עם ילדים, חלוקת רכוש, צוואות וירושות, אפוטרופסות וסכסוכים בין בני משפחה.

בישראל, הליך הגירושין עצמו בין בני זוג יהודים מתבצע רק בבית הדין הרבני. אין בישראל מערכת של נישואין וגירושין אזרחיים, שכן אילו נשלטים על פי חוק על ידי הדין הדתי.

עם זאת, קיימת סמכות דיון מקבילה, הן לבית הדין הרבני והן לערכאה האזרחית - בית המשפט לענייני משפחה, בכל הנוגע לסוגיות הנלוות להליך הגירושין ולפירוק התא המשפחתי, כגון חלוקת הרכוש, קביעת זמני שהות עם קטינים, מזונות ילדים ומזונות אישה. הערכאה שתדון בתביעות אלו, היא הערכאה אשר אליה תוגשנה התביעות ראשונות בזמן (הדבר יושפע מהגשת הבקשה לישוב הסכסוך, שכן בן הזוג שיגיש בקשה לישוב סכסוך ראשון בזמן, יהא בעל האפשרות להגיש ראשון את תביעותיו ובכך לקבוע את זהות הערכאה השיפוטית שתדון בסכסוך).

בקשה ליישוב סכסוך היא שלב מקדים שהינו חובה ברוב סכסוכי המשפחה בישראל, טרם הגשת התביעות. הגשת הבקשה יוצרת עיכוב הליכים למשך 60 יום (אותם ניתן להאריך בהסכמת שני הצדדים), לאחריהם בן הזוג שהגיש את הבקשה ראשון, יכול להגיש ראשון את תביעותיו ובכך לקבוע איזו ערכאה שיפוטית תדון בסכסוך (בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה).

מטרת ההליך המקדים של ישוב הסכסוך היא לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע להסכמות בהליך טיפולי - גישורי, לפני פתיחה בהליכים משפטיים, ומתוך ראייה של טובת התא המשפחתי והקטינים. במסגרת הליך זה ייפגשו הצדדים עם עובד/ת סוציאלי/ת מיחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית בה נפתח ההליך (בית הדין הרבני או ביהמ"ש לענייני משפחה), אשר ינסה לסייע לצדדים להגיע לפתרונות חלופיים להליך משפטי.

בית המשפט העליון קבע בהלכה התקדימית המוכרת כבע"מ 919/15 כללים חדשים לפסיקת מזונות ילדים, המושתתים על עקרון השיוויון. הלכה זו חלה על ילדים מגיל 6 ומעלה. בהתאם לכך, אין עוד אחריות מוגברת על האב, כפי שהיתה בשיטה הישנה (ועדיין חלה על ילדים עד גיל 6). בהתאם לכללים החדשים, מזונות הילדים נקבעים על יסוד מספר קריטריונים: צרכי הילדים, הכנסותיהם של ההורים מכל מקור שהוא (מעבודה, מנכסים וכיוצ"ב), חלוקת זמני השהות בין הבתים, תוך נוסחה המשקללת את הפרמטרים הללו וגוזרת את סכום המזונות. עם זאת, ביהמ"ש העליון הדגיש, כי הנוסחה המתמטית אינה חזות הכל ויש לעדכן את התוצאה המתקבלת בהתאם לנסיבות ומתוך החשיבות להימנע מיצירת בית עני ובית עשיר.

הדין בישראל אינו קובע חובה לחלוקת זמני שהות שוויונית. נקודת המוצא של בית המשפט היא עקרון טובת הילד, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. במסגרת זו נלקחים בחשבון, בין היתר, גיל הקטינים, צרכיהם הרגשיים והפיזיים, מסוגלות הורית של כל אחד מההורים, טיב הקשר של הילדים עם כל אחד מהם, המרחק בין בתי ההורים, סדר יומם של הקטינים והיכולת המעשית ליישם את ההסדר. בשנים האחרונות חלה מגמה של בחינת מודלים שוויוניים יותר, בעיקר כאשר מדובר בהורים מעורבים ובעלי מסוגלות הורית דומה, אולם אין מדובר בכלל מחייב אלא באפשרות, ככל שהיא משרתת את טובת הקטינים.

אחריות הורית משמעה החובה והזכות של ההורים לדאוג לצרכיהם של ילדיהם ולקבל החלטות מהותיות הנוגעות לחייהם, כגון חינוך, בריאות, טיפולים רפואיים, מקום מגורים והיבטים עקרוניים נוספים. גם לאחר פרידה או גירושין, האחריות ההורית נותרת משותפת לשני ההורים, אלא אם נקבע אחרת בנסיבות חריגות. המשמעות היא כי החלטות מהותיות אמורות להתקבל בהסכמה, גם כאשר הקטינים שוהים בפועל יותר אצל אחד ההורים.

כן. פסק דין או הסכם בענייני מזונות ילדים וזמני שהות אינם "סופיים" במובן הקלאסי, וניתן לעתור לשינוים בהתקיים שינוי נסיבות מהותי. שינוי כזה יכול להתבטא, בין היתר (אבל לא רק) בשינוי משמעותי בהכנסות מי מההורים, שינוי משמעותי בצרכי הקטינים, שינוי בחלוקת זמני השהות או נסיבות חדשות שלא היו ידועות בעת קבלת ההחלטה המקורית. בית המשפט יבחן האם השינוי מצדיק התערבות, תוך שמירה על עקרון טובת הילד ויציבות חייו.

הסכם ממון הוא כלי משפטי מהותי, שמטרתו להסדיר מראש את היחסים הכלכליים בין בני זוג ואת אופן חלוקת הרכוש והזכויות ביניהם במקרה של פרידה או גירושין. ההסכם מאפשר לבני הזוג לסטות מהסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק, ולהתאים את ההסדר הכלכלי לנסיבות חייהם האישיות. הסכם ממון מתאים לא רק לזוגות בעלי רכוש משמעותי, אלא גם לבני זוג המבקשים לייצר ודאות, שקיפות ושקט נפשי ביחס לעתידם הכלכלי. כך למשל, כאשר אחד מבני הזוג מחזיק בנכסים שנצברו טרם הקשר, מנהל עסק עצמאי, צפוי לקבל ירושה, או כאשר קיימים פערים כלכליים בין הצדדים. עריכת הסכם ממון באופן מקצועי מאפשרת לצמצם מחלוקות עתידיות, למנוע הליכים משפטיים ממושכים ויקרים, ולהסדיר את היחסים הכלכליים מתוך ראייה מפוכחת ושקולה. ההסכם חייב להיערך בכתב ולעמוד בדרישות הדין, לרבות אישור ערכאה שיפוטית או נוטריון (בהתאם למועד עריכתו), על מנת שיהיה לו תוקף מחייב.

כן. הסכם גירושין מחייב אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני, על מנת שיקבל תוקף של פסק דין. אישור זה אינו טכני בלבד, אלא מהווה שלב מהותי בהליך. במסגרת האישור, בוחנת הערכאה השיפוטית האם ההסכם נערך מתוך רצון חופשי, ללא לחץ או כפייה, והאם הצדדים מבינים את המשמעות המשפטית והכלכלית של ההתחייבויות שנטלו על עצמם. כאשר ההסכם כולל הסדרים הנוגעים לקטינים – כגון מזונות, זמני שהות או אחריות הורית – בית המשפט או בית הדין בוחנים בנוסף האם ההסדרים עומדים בעקרון טובת הילד. לאחר מתן האישור השיפוטי הופך ההסכם למסמך מחייב, שניתן לאכיפה ככל פסק דין. לפיכך, קיימת חשיבות רבה לעריכת הסכם גירושין מדויק, מאוזן וברור, המנוסח באופן שמקטין את הסיכון לפרשנויות עתידיות ולסכסוכים נוספים בין הצדדים.

ברירת המחדל בדין הישראלי היא עקרון איזון המשאבים, הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג. לפי עיקרון זה, כלל הרכוש והזכויות שנצברו במהלך חיי הנישואין מחולקים באופן שוויוני בין בני הזוג, למעט חריגים כגון נכסים שהתקבלו בירושה או במתנה. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם בית המשפט רשאי לסטות מחלוקה שוויונית, בהתאם לנסיבות מיוחדות, התנהלות הצדדים או קיומו של הסכם ממון.

הכתובה היא מסמך משפטי־הלכתי הנחתם בעת הנישואין הדתיים, ובו מתחייב הבעל כלפי אשתו בתשלום סכום כספי במקרה של גירושין או פטירה. מעבר להיותה מסמך בעל משמעות דתית וסמלית, לכתובה קיימת גם נפקות משפטית ממשית, ובנסיבות מסוימות ניתן לתבוע את תשלומה בבית הדין הרבני. בתי הדין הרבניים בוחנים תביעות כתובה בהתאם לדין הדתי ולנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בין היתר נבחנות השאלות מי יזם את הגירושין, מהן העילות שהובילו אליהם, והאם מתקיימות נסיבות הלכתיות המצדיקות חיוב בתשלום הכתובה או פטור ממנו. גובה הסכום הנקוב בכתובה אינו בהכרח הסכום שייפסק בפועל, ובתי הדין רשאים להפעיל שיקול דעת ולבחון את סבירות הסכום ואת נסיבות המקרה. לפיכך, תביעת כתובה היא סוגיה מורכבת, המשלבת שיקולים הלכתיים, משפטיים וראייתיים, ומצריכה ליווי מקצועי ומיומן.

ניכור הורי הוא תופעה מורכבת ורגישה, המתארת מצב שבו אחד ההורים פועל, באופן ישיר או עקיף, ליצירת ריחוק, דחייה או נתק בין הילד לבין ההורה האחר. הדבר יכול להתבטא בהסתה גלויה, בהעברת מסרים שליליים, בהגבלת קשר, או ביצירת אווירה רגשית הפוגעת ביכולתו של הילד לקיים קשר חופשי ובריא עם שני הוריו. הפסיקה בישראל רואה בניכור הורי פגיעה חמורה בטובת הילד ובזכותו לקשר משמעותי עם שני הוריו. עם זאת, בתי המשפט נוקטים זהירות רבה בבחינת טענות לניכור, ומבחינים בין ניכור ממשי לבין מצבים בהם קיים קושי אותנטי בקשר הנובע מנסיבות אחרות, כגון קונפליקט הורי גבוה, חוויות עבר או קשיים רגשיים של הקטין. כאשר מתברר כי מתקיים ניכור הורי, רשאי בית המשפט להורות על שורה של צעדים, לרבות התערבות טיפולית, מינוי מומחים, שינוי זמני שהות, הטלת סנקציות ואף נקיטת צעדים חריגים יותר – הכל במטרה לשקם את הקשר ולמנוע פגיעה מתמשכת בקטין. הדגש המרכזי הוא טיפול ומניעה, ולא ענישה, מתוך הבנה כי טובת הילד מחייבת התמודדות זהירה, מקצועית ומדורגת.

במקרים חריגים, כאשר נמנע קשר בין סבים לנכדיהם והדבר עלול לפגוע בטובת הקטינים, רשאים סבים וסבתות לפנות לבית המשפט בבקשה להסדרת קשר. בית המשפט יבחן את טובת הילד, את טיב הקשר שהיה בעבר, ואת מכלול הנסיבות המשפחתיות, תוך איזון בין זכויות ההורים לבין הצורך בשימור קשר משמעותי עם בני המשפחה המורחבת.

בית המשפט לענייני משפחה פועל לפי הדין האזרחי והפסיקה, ודן במכלול רחב של סכסוכים משפחתיים. בית הדין הרבני פועל לפי הדין הדתי, וסמכותו הייחודית היא בגירושין בין יהודים. קיימת חפיפה בסמכויות בעניינים מסוימים, והבחירה בערכאה שבה ינוהל ההליך עשויה להשפיע על התוצאה המשפטית, ולכן מדובר בשיקול אסטרטגי חשוב.

דיני משפחה הם תחום מורכב ורגיש, המשלב סוגיות משפטיות, כלכליות ורגשיות בעלות השלכות ארוכות טווח. ליווי משפטי מקצועי מאפשר ניהול נכון של ההליך, שמירה על זכויות הלקוח, קבלת החלטות מושכלות וצמצום נזקים – הן ברמה המשפטית והן ברמה האישית והמשפחתית.