מתי יקבע בית המשפט כי החוב איננו משותף?
כאשר מדובר בחוב שנוצר מפעילות אישית מובהקת של אחד מבני הזוג, שלא קשורה בצרכי המשפחה והקיום השוטף של בני הזוג או במערכת החיים המשותפת ואינה פרי הסכמה מוקדמת, לא יכנס החוב למסגרת האיזון והוא יוטל על בן הזוג שיצר אותו. למשל, כאשר החובות נוצרו כתוצאה מהימורים או ממניפולציות כספיות שעשה אחד מבני הזוג, ללא ידיעת השני ומבלי לקבל את הסכמתו.
יחד עם זאת, אם מדובר לדוג', בהפסדים עסקיים, פרי ניהול עסק על ידי אחד מבני הזוג באופן סביר והגון, הרי שהצד השני יחוב בחובות העסקיים הנ"ל, גם אם לא היה מעורב בניהול העסק. ההגיון העומד מאחורי קביעה זו נעוץ בעובדה כי שני בני הזוג פועלים יחד לרווחת המשפחה. לעיתים מאמציו של אחד מהם אינם עולים יפה וכתוצאה מכך נצברים חובות, אולם כשם ששני בני הזוג אחראים להצלחתם הכלכלית, כך הם יהיו אחראים יחד לכשלון כלכלי כזה או אחר, המצריך את שניהם לשאת בתוצאותיו.
על מי מוטלת החובה להוכיח כי חוב מסויים איננו חוב משותף?
כאשר אחד מבני הזוג טוען כי חוב מסויים איננו חוב משותף – עליו מוטלת החובה להוכיח את הטענה כי מקורו של החוב בבן זוגו. בית המשפט יבחן את הטענות, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הספציפי. על סמך הראיות שיוצגו בפניו, בית המשפט יידרש לקבוע האם החוב משותף ושני בני הזוג ישאו בו, או שמא מדובר בחוב אישי, שיוטל אך ורק על בן הזוג שיצר אותו.
מה לגבי כספים שמוציא גבר על נשים אחרות?
דוגמא נוספת לחוב שלא ייחשב משותף הוא חוב שמקורו בהוצאות שהוציא, לדוג', הבעל על הפילגש שלו. בית המשפט קבע במקרה זה כי: "בעל שיש לו מאהבת או פילגש, המבזבז עליה את כספו ונכנס בחובות, ברור שבמקרה כזה אין לחייב את חלקה של האשה החוקית בנכסי המשפחה, להשתתף בפרעון החובות הללו".
מה לגבי יתרות חובה בחשבונות בנק?
ככל שמדובר בחשבון בנק ששימש לניהול ההוצאות השוטפות של הבית, כגון כלכלה, משכנתא ותשלומים שונים לטובת הצרכים המשפחתיים, הרי ששני בני הזוג יהיו אחראים לכיסוי יתרת החובה בחשבון וחוב זה יאוזן ביניהם במסגרת איזון המשאבים. אולם, אם אחד מבני הזוג יוכיח כי בן זוגו פעל בחשבון ומשך ממנו כספים לצרכיו האישיים הבלתי לגיטימיים (הימורים, פילגש, הברחת נכסים וכד'), וכתוצאה מכך נוצרה יתרת החובה הגבוהה – חובות אלה לא ייכנסו למסגרת האיזון ויוטלו על בן הזוג שמשך את הכספים לצרכיו האישיים.
