שני אבות לילדה קטינה אחת – האמנם?

במרכזה של פרשיה סוערת שהגיעה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, מצויים שני אבות הטוענים לאבהותם על ילדה קטינה בת שלוש. מצד אחד, בעלה של האם, אשר היה נשוי לה באופן פורמאלי בעת כניסתה להריון (הגם שהיו פרודים זה מזו). מצד שני, בן זוגה החדש של האם, אשר נכנס לחייה עת נפרדה מבעלה, טרם שנכנסה להריון.

האם טענה תחילה כי החבר הוא אביה של הילדה שנולדה ופנתה לבית המשפט בבקשה להכריז עליו כאביה, אולם בטרם נתבררה תביעה זו באופן סופי ולאחר שהחבר שימש כאביה של הילדה בפועל במשך שלוש שנים מאז לידתה, שינתה האם את גרסתה, בעקבות התערערות יחסיה עם החבר ופרידתה ממנו. אז, הכריזה האם כי בעלה הראשון, אליו חזרה ולו נישאה בשנית, הוא למעשה אביה של הילדה.

בהתאם לכך, נוהל מאבק משפטי בענין האבהות בין שני האבות הפוטנציאליים: הבעל הפורמאלי של האם בעת ההתעברות ובן הזוג בפועל של האם באותה עת. 

בשנת 2002 נישאה האם לבעלה דאז ועברה להתגורר עמו בארה”ב. לאחר כשלושה חודשי נישואין, עזבה האם את הבעל וחזרה להתגורר בישראל. אז חידשה את הקשר עם בן זוגה לשעבר, אשר הפך לחברה לחיים, בעודה נשואה באופן פורמאלי לבעלה בארה”ב. כעבור כשנה נכנסה האם להריון, בעודה מנהלת זוגיות עם החבר ונשואה פורמאלית לבעל. כחודשיים לאחר כניסתה להריון עם הילדה (נשוא “מריבת האבהות”), התגרשה האם מבעלה בארה”ב. הילדה נולדה כשבעה חודשים לאחר הגירושין.

במהלך שנת 2004, הגישו האם והחבר בקשה משותפת לבית המשפט לענייני משפחה להצהיר כי החבר הוא אביה של הקטינה ולרשום אותו באופן רשמי כאביה (כפי שיפורט, הליך זה מורכב נוכח העובדה שהילדה נולדה כשבעה חודשים בלבד לאחר הגירושין מן הבעל, על הבעייתיות ההלכתית שעובדה זו יוצרת).

לאחר כ-3 שנים ובטרם הסתיים הליך הצהרת האבהות של החבר על הילדה, התערערו היחסים בין האם לחבר, אז שינתה האם באופן מפתיע את עמדתה וטענה כי למעשה בעלה (ממנו התגרשה) הוא אביה האמיתי של הילדה. בין לבין חידשה האם את הקשר עם בעלה ואף נישאה לו בשנית. האם ביקשה שיוכרז שהבעל הוא אביה של הילדה ואף ביקשה לשוב עם הילדה לארה”ב ולהתגורר עם בעלה, לו נישאה מחדש, כאמור. בהתאם לכך, הגיש הבעל תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להכרזת אבהותו שלו על הילדה.

כיצד יכריע בית המשפט במחלוקת זו, בה שניים טוענים להיותם אביה של קטינה אחת?

על פניו, התשובה לשאלה נראית פשוטה – יופנו שני האבות הטוענים ל”כתר” לבדיקת רקמות ואז תוכרע שאלת האבהות באופן קל, מהיר וברור. אולם מתברר שהתשובה הפשוטה לכאורה הופכת מורכבת למדי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה. לאור נסיבות התעברות האם עם הקטינה, בזמן שהיא נשואה “על הנייר” לבעלה, אולם פרודה ממנו ומקיימת קשר זוגי עם גבר אחר, לא ניתן היה להפנות את הצדדים היריבים לבדיקת רקמות. עריכת בדיקת רקמות בנסיבות אלה, היתה חושפת את הקטינה לאפשרות שיקבע באופן וודאי שהחבר הוא אביה הביולוגי. משמעות הדבר, שאמה של הקטינה נכנסה להריון בעודה נשואה, מגבר אחר שאינו בעלה. נתון זה הופך את הקטינה, על פי ההלכה היהודית, לממזרה. פגם הלכתי זה, לו היה מוטל על הקטינה, היה מונע ממנה, בין היתר, את האפשרות להינשא בנישואין דתיים ליהודי, כאשר כתם זה היה נותר במשפחתה ומוחל גם על צאצאיה עשרה דורות קדימה. בהתאם לכך, קבע החוק [חוק מידע גנטי (תיקון מס’ 3), תשס”ח – 2008), שכאשר קיים סיכון לפגיעה בקטין עקב חשש ממזרות, אין לבצע בדיקת רקמות.

אם כך, נותר לביהמ”ש לנסות ולקבוע על פי הראיות שבפניו מיהו אביה של הקטינה, אולם עדיין נותרה הבעייתיות של הצהרה פוזיטיבית וברורה שהחבר הוא אביה, שוב מן החשש לפגוע בעתידה של הקטינה ובסיכוייה להינשא בבגרותה.

בית המשפט לענייני משפחה ניתח את הראיות שהובאו בפניו והגיע למסקנה כי מכלול הראיות מצביע על כך שהחבר הוא אביה של הילדה. למעשה, לא הוכח כלל באופן ברור, כי הבעל היה בישראל בתקופה שהאם נכנסה להריון, כך שהאפשרות שהוא אבי הקטינה נותרה קלושה למדי (לכך יש לצרף את הצהרת האם עצמה שהחבר הוא אבי הילדה בפנייתה הראשונה לבית המשפט, הצהרה אשר שונתה באופן תמוה, רק לאחר שנפרדה האם מן החבר וחזרה לחיות עם בעלה ממנו התגרשה).

לאחר שהוברר לבית המשפט כי החבר הוא, על פי המסתמן, אביה של הילדה ולנוכח הבעייתיות להצהיר על כך באופן ברור וודאי (ומכאן אי הפניית הצדדים לבדיקת רקמות), אימץ בית המשפט קונסטרוקציה של אבהות פסיכולוגית. אבהות פסיכולוגית אינה מתמקדת בשאלה מיהו אביה הביולוגי של הילדה, אלא מיהו אביה הפסיכולוגי, דהיינו, האדם המתפקד בפועל כאביה, נתפס על ידי הילדה כאביה ומהווה עבורה דמות הורית גברית משמעותית בחייה.

קביעת האבהות הפסיכולוגית בנסיבות המקרה היתה הכרחית, שכן ללא הצהרה זו, לא ניתן היה להעניק לחבר כל זכויות הוריות ביחס לילדה.

בית המשפט נעזר בחוות דעת מקצועיות של פסיכולוגים, אשר בהן נקבע כי הדמות המשמשת כאבי הילדה בפועל, מאז היוולדה, ואף נתפסת בעיני הילדה עצמה כאביה לכל דבר וענין הוא החבר (אשר בפועל גידל את הילדה כאביה מאז לידתה ועד לפרידתו מן האם, בהיות הילדה בת 3). עוד נקבע, כי ניתוק הקשר בין הילדה לחבר (המתפקד כאביה) תגרום לה לנזק רגשי משמעותי.

מכלול הראיות שנאספו: ההסתברות הגבוהה שהחבר הוא אבי הילדה מבחינה ביולוגית, היותו מתפקד כדמות אב לילדה לכל דבר וענין מיום היוולדה, הקשר החזק בינו לבין הילדה והעובדה שהיא רואה בו את אביה וקשורה אליו רגשית – הביאו את בית המשפט להכריז על החבר כאביה הפסיכולוגי של הילדה ובהתאם לכך להעניק לו זכויות הוריות, בין היתר הסדרי ראיה עם הילדה וכן זכות להתנגד להוצאתה מן הארץ על ידי האם למגורים בארה”ב.

מקרה אנושי מורכב זה מבטא את עמידת בית המשפט על עקרון טובת הילד ממספר היבטים מקבילים: מחד, הגנה על הילדה בכל הנוגע להכרזת האבהות הביולוגית (כאמור, מטעמי טובת הילדה, לא הופנו הצדדים לבדיקת רקמות, שכן אז היתה עשויה להיות מוכרזת כממזרה מבחינה הלכתית, היא וצאצאיה עשרה דורות קדימה); ומנגד ולמרות המורכבות, הבטחת הרצף ההורי בחייה, עם האדם שגידל אותה מינקותה כאביה ושמירת הקשר הרגשי עמו ומעמדו זה בחייה, על דרך של הכרזה על אבהותו הפסיכולוגית.