צוואות הדדיות בין בני זוג

חשיבותן וההסדרים שניתן לקבוע בהן להבטחת בן הזוג, מחד, והילדים, מאידך

במהלך הגיל השלישי עולה ביתר שאת המודעות לחשיבות עריכת צוואה. כאשר מדובר בבני זוג החיים יחדיו, מתווסף לכך הצורך להבטיח את בן הזוג הנותר אחרון בחיים ולמנוע ממנו יריבות מול יורשים אחרים (לדוג’ ילדים משותפים או ילדים מנישואין קודמים).

בהתאם לכך, בני זוג רבים מבקשים לערוך צוואות הדדיות (שהינן תמונת מראה האחת של השניה), על מנת לדאוג שבן הזוג שיוותר בחיים לאחר משנהו, יוכל להמשיך ולחיות ברווחה ובכבוד.

אולם לצד רצון זה, עומד כמעט תמיד רצון נכבד נוסף והוא הרצון לדאוג לילדים במסגרת הצוואה והוראותיה (בין אם מדובר בילדים משותפים ובין אם בילדים מקשר קודם).
כיצד, אם כן, ניתן לאזן בין הרצון לדאוג לבן הזוג ורווחתו, מחד, לבין הרצון לדאוג לילדים, במסגרת הצוואה?

ניתן לספק את האיזון במסגרת מגוון הוראות בצוואה, לפי בחירת בני הזוג שעורכים אותה. כך, יכולות הוראות הצוואה ההדדית לנוע ממתן זכות מגורים לבן הזוג הנותר בחיים בדירת המגורים עד לסוף ימיו ושנותיו (על מנת למנוע מצב שהילדים יבקשו להוציאו מן הדירה) וכל יתר הרכוש מועבר לילדים, כאשר הילדים יוכלו לקבל לידיהם את הדירה רק לאחר פטירת בן הזוג הנותר בחיים (בנסיבות אלה חשוב לקבוע בצוואה שזכות המגורים תכלול גם את האפשרות להשכיר את הנכס ולקבל את דמי השכירות ולא רק מגורים בפועל); ועד הורשה מלאה של כל הרכוש והזכויות לבן הזוג הנותר בחיים, כאשר רק לאחר פטירתו יקבלו הילדים (כיורשים שניים) את מה שבן הזוג יותיר אחריו בעת פטירתו. במסגרת הוראה זו, הילדים אינם יורשים דבר בשלב הראשון, אלא רק לאחר שבן הזוג הולך לעולמו ורק את מה שהותיר אחריו. בין שני הקצוות הללו, ניתן לקבוע שלל הוראות עם מדרגים שונים של זכויות שירש בן הזוג וירשו הילדים. כמו כן, במסגרת ההוראה המעניקה את כל הזכויות לבן הזוג הנותר בחיים ורק לאחר פטירתו לילדים, ניתן לקבוע מגבלות שונות לשימוש בנכסים, על מנת שלא יווצר מצב שבן הזוג האחרון הנותר בחיים מכלה את העזבון ולמעשה לא מותיר לילדים דבר לאחר פטירתו.

כאשר מדובר בבני זוג המצויים במערכת יחסים בפרק ב’ לחיים, חשוב לצד הצוואה, לערוך גם הסכם ממון, שכן הצוואה מסדירה רק את זכויות הירושה ולא את ההסדרים הרכושיים הנובעים מכח החיים המשותפים.

עוד חשוב לדעת שקיימות הוראות חוק מיוחדות החלות על צוואות הדדיות הקובעות שלאחר עריכתן, ככל שמי מבני הזוג מבקש לשנותן באופן חד צדדי, ביכולתו לעשות כן, אולם הוא מחוייב להודיע על כך לבן הזוג השני ואז גם צוואתו מתבטלת (דהיינו – קיים קשר ישיר בין הצוואות ואם מישהו רוצה לשנות את צוואתו, הרי שגם צוואת האחר התלויה בה ונסמכת עליה, מתבטלת). ככל שבן הזוג שנותר אחרון בחיים, רוצה לשנות את צוואתו ההדדית, לאחר שכבר נהנה מקבלת זכויות על פי צוואת בן הזוג שנפטר, הרי שהוא יכול לעשות כן בכפוף לכך שיחזיר את הזכויות שקיבל מצוואת הראשון. דהיינו – לא ניתן להנות מן הצוואות ההדדיות ולאחר מכן לשנות את הוראותיהן.

עריכת צוואה ברורה, מסודרת ומפורטת תאפשר את הבטחת זכויות בן הזוג, מחד, וזכויות הילדים, מאידך, ויהיה בה כדי לצמצם את הסיכוי לעימותים משפטיים וסכסוכים משפחתיים מיותרים.