הליך התרת נישואין

מידי יום מתגרשים במדינת ישראל מאות זוגות. כאשר מדובר בבני זוג המשתייכים לאותה עדה דתית, מדובר על פי רוב בתהליך פשוט וקצר יחסית, שבמסגרתו מוגשת לבית הדין של העדה אליה משתייכים בני הזוג תביעת גירושין. אך מה קורה כאשר בני זוג, אשר נישאו בנישואי תערובת (בני דתות שונות), מבקשים להשתחרר מכבלי הנישואין? לאיזה בית דין נתונה הסמכות להתיר את נישואיהם? 

חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ”ט-1959, מסדיר את הליך הפירוד והתרת הנישואין של בני זוג מעורבים, חסרי דת או כאשר אחד מבני הזוג הינו “ספק יהודי”, שאז לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בענייני הנישואין והגירושין שלו.

אופן פתיחת הליך להתרת הנישואין

פתיחת הליך של התרת נישואין לפי חוק התרת נישואין תעשה בדרך של הגשת בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה, שבתחום שיפוטו נמצא מקום מגוריהם המשותף של הצדדים. במידה ובמועד הגשת הבקשה בני הזוג אינם מתגוררים עוד ביחד, תוגש הבקשה לבית המשפט באזור המגורים המשותף האחרון של הצדדים.

כמו תביעת גירושין, גם בקשה להתרת נישואין יכול שתוגש על-ידי אחד מבני הזוג המעוניין להתגרש או על-ידי שני הצדדים גם יחד במידה וקיימת הסכמה להתגרש.

בקשה להתרת הנישואין תכיל פרטים אינפורמטיביים בנוגע לזהות הצדדים, לרבות: שמות הצדדים, מספרי תעודת הזהות שלהם, מקום מושבם, העדה הדתית אליה משתייכים הצדדים, תאריך הנישואין של הצדדים, מקום נישואיהם וכו’. נוסף על כך, יש לציין בבקשה את הרקע והנימוקים לבקשת ההתרה.

לבקשה להתרת נישואין יש לצרף מסמכים המעידים על אקט הנישואין שנערך בין הצדדים ועל עדתו הדתית של כל אחד מבני הזוג, וכן תצהירי עדות של קרובים בדבר השתייכותם הדתית של הצדדים, על מנת שבית המשפט הדן בבקשה יוכל לקבוע לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לדון בהתרת הנישואין של הצדדים.

קביעת הסמכות לדון בהתרת הנישואין

חוק התרת נישואין קובע מנגנון לבחינת סמכות השיפוט לדון בבקשה להתרת נישואין: במרבית המקרים, עם הגשת בקשה להתרת נישואין לבית המשפט לענייני משפחה, יבחן בית המשפט את המסמכים שצורפו לבקשה, ובהתאם לחומר הראייתי שהוצג בפניו, יפנה בכתב סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה לראש בית הדין הנוגע בדבר, על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם יש צורך בגירושי הצדדים על מנת שיוכלו להינשא מחדש. חוות דעתו של ראש בית הדין נועדה לסייע לבית המשפט הדן בבקשה, באמצעות הבהרת עמדת בית הדין בנוגע לצורך בגירושי הצדדים.

ואולם, אין בחוות הדעת שמוגשת מטעם ראש בית הדין כדי לחייב את בית המשפט לענייני משפחה לפסוק בדרך מסוימת בבקשה שהוגשה להתרת הנישואין, ולנשיא בית המשפט מסורה הסמכות להחליט בבקשה בהתאם לשיקול דעתו.

יתרה מכך, בעתירה ציבורית שהוגשה לבית המשפט העליון נפסק כי לא די בהסכמתם של בני זוג מעורבים, שאחד מהם הוא יהודי, להגיש את הבקשה להתרת הנישואין לבית הדין הרבני. סמכותו של בתי הדין קמה אך ורק מכוח הפנייה של נשיא בית המשפט לענייני משפחה לפי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין.

במקרים המעטים, שבהם הבקשה להתרת נישואין מוגשת על ידי בני זוג חסרי דת, מוקנית הסמכות לדון בגירושיהם של הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה.

תוצאות קביעתו של ראש בית הדין

ראש בית הדין יעביר את חוות דעתו המנומקת לנשיא בית המשפט לענייני משפחה תוך 3 חודשים מיום משלוח הפנייה אליו, אלא אם נקבע על-ידי בית המשפט מועד ארוך יותר. ככל שנשיא בית המשפט לענייני משפחה מצא כי יש לאמץ את קביעתו של ראש בית הדין, תיתכנה אחת משתי תוצאות:

  1. אם ראש בית הדין קבע כי על פי הדין הדתי יש צורך בגירושין, יעביר בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה להתרת הנישואין לבית הדין הדתי.
  2. אם ראש בית הדין קבע כי על פי הדתי הדתי אין צורך בגירושין, או שלא נמסרה חוות דעתו במועד שנקבע, בית המשפט לענייני משפחה הוא שידון בבקשה להתרת הנישואין.

בין אם בית המשפט דן בהליך התרת הנישואין ובין אם בית הדין הדתי (מכח הפניית התיק על ידי בית המשפט לענייני משפחה), הרי שקביעתם מחייבת ותקפה כלפי כולי עלמא.