כיצד ניתן לצמצם את הפגיעה בילדים בהליך הגירושין

מאת: ד”ר עו”ד שרון פרילינג, מומחית לדיני משפחה וירושה

עת הורים נפרדים זה מזה, תא משפחתי שלם מתפרק, ולכך השלכות ישירות על הילדים המשותפים. ככל שהסכסוך בין ההורים יהיה אגרסיבי וממושך, ייתכנו קשיים רגשיים רבים יותר אצל הילדים, אשר יבואו לידי ביטוי בכל תחומי חייהם.

מטבע הדברים, אף אם ההורים נפרדים זה מזה ומתגרשים, הרי שהילדים המשותפים מהווים חוט מקשר ביניהם, שכן ההורים מתגרשים זה מזה, אך לא מן הילדים. משכך, הפרידה אינה יכולה להיות טוטאלית ומוחלטת ויש לשמור על ערוץ תקשורת חיובי ביחס לילדים. פעמים רבות, הפגיעות הראשונית הכרוכה בפירוד ובגירושין מקשה על בני הזוג לעשות את ההפרדה המתחייבת בין הסכסוך ביניהם לבין הילדים, ומשכך הופכים הילדים (אף באופן לא מודע) לשחקנים בדרמה הזוגית. במציאות בה ההורים מתקשים לפתח ערוץ תקשורת ענייני ולו ביחס לילדים, קיימת חשיבות לפנות להדרכה הורית שתסייע להורים ליצור תקשורת מתאימה ובונה לטובת ילדיהם.

חשוב להיות מודעים לכך שקונפליקט בין ההורים נמצא כאחד היסודות המשפיעים ביותר על רווחת הילדים בעת הגירושין ולאחריהם, וכיסוד המנבא את הפגיעה החמורה ביותר בילדים לטווח הארוך. על כן, יש לעשות כל הניתן על מנת להרגיע את הקונפליקט ואת העוינות בין ההורים, לרבות באמצעות עזרה מקצועית.

עוד כדאי לזכור שאמצעי נוסף וחשוב לצמצם את ההסלמה, הקונפליקט והעימות הזוגי, ואגב כך את הפגיעה בילדים, הוא על דרך של הגעה להסכם כולל והוגן מחוץ לכתלי בית המשפט, באמצעות הליך גישור ומשא ומתן, שהינו מהיר יותר, זול יותר ולרוב בעל פוטנציאל להפחית מאוד את העוינות והמתח פרי ההליך המשפטי.

יחד עם זאת, בין אם ההליך נגרר לערכאות משפטיות ובין אם לאו, ניתן לצמצם את הפגיעה בילדים עקב הגירושין באמצעות מודעות למספר כללים חשובים ויישומם הפרקטי:

1) חשוב לנהל הליך פרידה מכובד, תוך הדרת הילדים ממנו – ככל שהקונפליקט בין ההורים יהיה מינימאלי ולא יחלחל אל הילדים ויהפוך אותם לשותפים בעל כורחם בסכסוך, תמוזער הפגיעה בהם. על ההורים לעשות מאמצים עילאיים שלא לערב את הילדים בסכסוך, לא להסיתם כנגד ההורה השני, לא לדבר סרה אודותיו, ולעודד את הקשר עמו.

2) אין להעביר מסרים באמצעות הילדים – למרות קשיי התקשורת בין ההורים הנלווים לפרידה, קיימת חשיבות עליונה, שלא להשתמש בילדים כ”דוורים” בין ההורים, לצורך העברת מסרים. שימוש בילדים להעברת מסרים הדדיים בין ההורים מכניס את הילדים למתחים, בהכרח יוצר אצלם קונפליקט נאמנות ומכביד עליהם מאוד רגשית. בעידן הנוכחי, על שלל אפשרויות התקשורת, הרי שניתן להחליף מסרים גם ללא קשר ישיר (דוגמת תכתובות מייל ומסרונים) ולא נדרש לעשות שימוש בילדים לצורך כך.

3) על שני ההורים לקחת חלק פעיל בחייהם של הילדים ולהימנע מהשלכת הסכסוך על הילדים והקשר עמם. על ההורים להמשיך ולקיים קשר תקין עם הילדים, להיות נוכחים ומעורבים בחייהם ככל הניתן. קיימת אף חשיבות בשמירת מסגרת החיים של הילדים, לרבות סדר יום מובנה, אשר תסייע לילדים להשיג שוב תחושת יציבות ובטחון בחייהם, ולהימנע מתחושה מכבידה בליבם של הילדים, שעולמם כולו התהפך.

4) ניתן ואף מומלץ להיוועץ בבעל מקצוע (פסיכולוג), ביחס לסוגיות רגשיות אצל הילדים אגב הליך הגירושין. מומלץ לבקש מבעל המקצוע עצות בנוגע להתנהלות נכונה של ההורים עם הילדים (לרבות איך לבשר לילדים על הפרידה). כמו כן, ניתן ללוות את התהליך המשפטי בתהליך מקצועי רגשי למשפחה כולה, אשר יסייע בהפחתת הפגיעה הרגשית בילדים, ויספק הדרכה מתאימה להורים כיצד לנהוג זה עם זה ועם הילדים.

5) על ההורים לנהוג בשיתוף פעולה ביחס לילדים, להעביר זה לזה אינפורמציות רלבנטיות בקשר לסדר יומם ולשמור על רציפות המידע שעובר ביניהם, על מנת שלא ליצור נתק בתקשורת, אשר הילד יהיה הקורבן המרכזי שלו. נתק בתקשורת בין ההורים מזמן ויכוחים, אי הבנות, האשמות הדדיות מצד ההורים, חוסר ארגון של הילד במסגרת הלימודית והחברתית שלו, תחושת הזנחה של הילד ועוד, כאשר כל אלו יכולים להיחסך באמצעות תקשורת יעילה.

ניתן לסכם ולומר שלצד הכעסים, העוינות והמתח הנלווים פעמים רבות לרגשות הסוערים בין בני הזוג אגב הפירוד והגירושין, קיים מכנה משותף אחד אשר לבם של שניהם טהור לגביו – טובת הילדים המשותפים. יש לצמוח ממקום זה ולמצוא דרך משותפת להקל על הילדים את התהליך וליצור עבורם חזית מאוחדת של חוסן וביטחון בעולמם.