הימורים בשוק ההון

הימורים בשוק ההון (בורסה) –
האם בעת הגירושין יכול בן זוג להתכחש להם ולדרוש פיצוי על ההפסדים?

במסגרת הליכי גירושין, בעת חלוקת הרכוש בין בני הזוג, נשמעות לא אחת טענות כי בן הזוג הפסיד כספים משותפים בשוק ההון (בבורסה) ובכך גרם הפסדים בחוסר תום לב לבן הזוג השני.

טענה זו משולבת לרוב עם טענות הנוגעות לשליטה מלאה של הבעל בכספים, לחוסר ידיעת האשה על מהלכי הבעל, על כך שסמכה על הבעל בהשקעותיו והאמינה שהוא פועל לרווחת המשפחה, בעוד שגילתה בדיעבד שחלו הפסדים, להם לא הסכימה.

טענות אלה שונות במעט מן הטענות המוכרות הנוגעות להימורים, שכן הימורים בבורסה נתפסים כלגיטימיים יותר מהימורים במשחקי קלפים לדוג’, למרות שברמות סיכון מסויימות בבורסה, חוסר האחריות הטמון בכך אינו שונה.

כאשר דנו בתי המשפט בהימורים “קלאסיים”, לדוג’ הימורים כפייתיים של בעל במשחקי קלפים או סוגים דומים של הימורים בלתי חוקיים, אשר במסגרתם הביא הבעל את בני הזוג לקשיים כלכליים, לאחר שחובותיו “אכלו” את כל החסכונות המשפחתיים של בני הזו, בית המשפט קבע כי החובות שנוצרו כתוצאה מהימוריו של בן הזוג הינם תוצאה של “מניפולציה כספית”, ובעלי אופי אישי מובהק. משנוצרו חובותיו של בן הזוג שלא “בדרך הרגילה”, יש להחריגם מאיזון המשאבים שבין הצדדים. דהיינו – ההפסדים של ההימורים ינוכו רק מחלקו של הבעל ברכוש המשותף ולא מחלקה של האישה.

בית המשפט אף ראה בחובות שנוצרו כתוצאה מהימוריו של הבעל כהפרת נאמנותו כלפי בת זוגו.

במקרה אחר, זכה תחילה הבעל בכספי הימורים, אשר נכנסו לחשבונם המשותף של הצדדים, ולאחר מכן הפסיד כספים בסכומים גבוהים יותר. בית המשפט קבע כי הן החובות והן הזכיות בכספי ההימורים ייזקפו לחובתו ולזכותו של הבעל ויקוזזו האחד מן השני, באופן שהפער שנוצר לחובתו ייחשב לחוב אישי של הבעל בלבד.

ומה באשר להימורים בשוק ההון, שהינם הימורים חוקיים שנתפסים לגיטימיים יותר? האם ניתן להורות לבעל שניהל את ההשקעות לשפות את האישה על ההפסדים, כיוון שלא הסכימה להם?

כעקרון, חזקה על בני זוג, בעת התנהלות נישואין תקינים, כי פועלים הם למען התא המשפחתי ולטובת בן הזוג האחר. לכל אחד מבני הזוג קיימת חובת נאמנות ביחס לאחר, דהיינו – החובה לפעול לטובתו ולעשות שימוש במשאבי התא המשפחתי באופן שנועד להיטיב עם שני הצדדים, ללא קיפוח הצד השני. על כן, כל עוד לא הוברחו כספים ולא בוצעו פעולות חריגות במשאבי התא המשפחתי ללא ידיעת הצד השני, לא ניתן יהיה לייחס הפרה של חובת הנאמנות הבסיסית הקיימת בין בני זוג בעת הנישואין, ובעקבותיה להעניק זכות לפיצוי בגין הפסדים כספיים.

עם זאת, בתי המשפט קבעו שלא רק אופי ההוצאה ישפיע על השאלה האם יש לראותה כהוצאה חריגה, אלא גם אופן התנהלות הצדדים במשך כל חיי הנישואין. דהיינו – האם סוג ההוצאה (דוגמת “משחקים מסוכנים” בשוק ההון) נעשה למשך תקופה ארוכה, האם הצד השני ידע על התנהלות זו ולא אמר דבר, וכיצד השפיעו הדברים על התא המשפחתי ומשאביו.

על פי רוב, בן הזוג הנפגע מבקש לראות בהשקעות מסוכנות בשוק ההון סוג של “הימור”, אשר יש לראותו כפעולה חריגה שאינה לטובת התא המשפחתי ועל כן, אין לחייב את בן הזוג הנפגע, שלא היה שותף לכך, בהפסדים. בתי המשפט אינם נוטים לראות פעולות אלה כהימור בהכרח, כל עוד הצד שביצע אותה פעל בתום לב במטרה להיטיב עם התא המשפחתי ואין המדובר בפעולה שעניינה התמכרות לסיכון, תוך אדישות לתוצאותיה. שכן, אחרת, כל אימת שמי מבני הזוג יקים במהלך הנישואין עסק בעל סיכון, ניתן יהיה לסווג זאת כהימור והדבר לא יעלה על הדעת.

בפסק דין שמנתח סוגיה זו, המשיל בית המשפט את הנושא להפסדים שספג שוק ההון במשבר הגלובלי, עת אנשים רבים שהשקיעו את מיטב כספם וחסכונותיהם בשוק ההון כתחליף פנסיוני, הפסידו כספים רבים. אין בכך כדי לסווג את ההשקעה להימור, כמובן.

חשוב לציין שגם כאשר מדובר בהימורים של ממש, כפי שתיארנו בראשית הדברים, הנטיה היא שלא לראות בכל הימור השקעה שהקרן שלה ותוצאותיה אינן משותפות. כאשר מדובר בהימורים כדרך חיים, אשר האישה היתה מודעת לכך (גם עצימת עיניים – ידיעה ושתיקה, נחשבים כידיעה לצורך כך) וכאשר לא היה בכך כדי למוטט את משאבי התא המשפחתי, הנטיה תהיה לראות בכך פעולות שתוצאותיהן משותפות לשני הצדדים. הרי ככל שהצד הפאסיבי נהנה במהלך הנישואין מן הרווחים של ההימורים, כיצד יוכל לטעון שמבקש הוא שלא לשאת בהפסדים בשלב אחר?

אם נחזור לדוגמת שוק ההון – כאשר הצד המשקיע בשוק ההון עושה כן לרווחת התא המשפחתי, כאשר הצד השני מודע להתנהלות ולו באופן כללי ואין מדובר בהסתרה מכוונת ופעולות שמבוצעות “מאחורי הגב” ובמחטף, ואף נהנה  מן השבח של הפעולות בתקופות של רווחים, וכאשר לא מדובר בפעולות חסרות אחריות בעליל, הגורמות להתמוטטות משאבי התא המשפחתי, לא סביר שבן הזוג הפאסיבי יוכל לטעון שאין לחייבו בהפסדים.

בהתאם לגישה זו, דחה בית המשפט למשפחה טענת אישה להשבת כספים שהופסדו בעסקאות בשוק ההון שביצע הבעל, נוכח העובדה שהאישה אישרה שלא היה בעסקאות אלה כדי לשבש את רמת החיים בה התנהל התא המשפחתי, כי האישה ידעה על פעולות הבעל או לכל הפחות היה עליה לדעת שכן כל המסמכים הבנקאיים היו גלויים בבית ולא היתה כל הסתרה, ונוכח טענת האישה כי היא זכאית לרווחים שהושגו בהשקעות בשוק ההון במרוצת חיי הנישואין.

כמו כן, לאחרונה ובהמשך למגמה זו, ביטל ביהמ”ש לענייני משפחה עיקול שהוטל על חשבון בעל, לאחר שהאישה טענה שהוא מבצע עסקאות מסוכנות בשוק ההון והיא חוששת שייגרמו הפסדים לזכויותיה, אשר לטענתה הבעל מחזיק בהן. ביהמ”ש למשפחה קבע שאין להטיל עיקול, נוכח העובדה שמדובר במסחר בשוק ההון שבוצע בכל תקופת הנישואין, שאין המדובר בהתנהלות שאינה בתום לב וכי האישה נהנתה מן הרווחים שהפיקה פעילות זו של הבעל במרוצת חיי הנישואין.

על כן, במציאות בה בן זוג אינו מסכים לפעילות הכלכלית שמבצע בן זוגו, אין לעצום עיניים, אלא לדרוש הפסקה הפעילות ורצוי לעשות כן בכתב כראיה לדרישה הברורה בענין זה. ככל שבן הזוג אינו מסכים להימנע מפעולות בשוק ההון, ניתן ליישב את המחלוקת בהסכמה על רמת סיכון נמוכה יותר וככל שלא ניתן להגיע לכל הסכמה, הרי שניתן להסדיר בהסכם מסודר בכתב את חלוקת הסכום הכספי המיועד להשקעה בין הצדדים מראש, כך שכל צד יקבל לניהולו הבלעדי את חלקו והוא יהיה האחראי הבלעדי לכל הפסד ובעל הזכות לכל רווח (דהיינו – הכספים יחולקו מראש בין הצדדים עוד בעת הנישואין ולא בעת הפירוד ויוגדרו כנפרדים ללא שיתוף עתידי בהם). מנגנון זה מחייב הסכם בכתב מפורט בסוגיה זו.