כאשר בני זוג נפרדים ומתגרשים זה מזו, קם הצורך לחלק את הרכוש המשותף, ואגב כך, את הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שהצטברו עבור כל אחד מן הצדדים. הכלל היסודי הוא שכל אחד מבני הזוג זכאי למחצית הזכויות שצבר משנהו במהלך החיים המשותפים.

אולם, פעמים רבות בעת הפירוד והגירושין, הזכויות הפנסיוניות אינן נזילות, שכן זכויות אלה מעצם טיבן וטבען, מתגבשות וניתנות למשיכה בגיל הפרישה, בעוד שזוגות רבים נפרדים האחד מן השני שנים רבות בטרם פרשו מעבודתם.

אפשרות אחת היא להוון את הזכויות ולחלק את כולן – הן את הזכויות הנזילות והן את הזכויות שאינן נזילות (פנסיוניות וסוציאליות מכל סוג) – כבר בעת הפירוד, על מנת למנוע את המשך הקשר הכלכלי בין בני הזוג לאחר הגירושין, ואת הצורך לחזור ולאזן את הזכויות שנים ארוכות לאחר הפירוד. יחד עם זאת, לא ניתן לחייב בן זוג לשלם מראש עבור זכויות פנסיוניות וסוציאליות שהוא עדיין לא קיבל אותן לידיו. הסדר הקובע איזון מיידי בכל הזכויות, לרבות אלו שאינן נזילות, מותנה בהסכמת בן הזוג בעל הזכויות. ככל שאין הסכמה לאיזון מיידי של כל הזכויות, ייערך האיזון במועד הזכאות לקבלת הזכויות (דהיינו – מועד נזילות הכספים וכאשר עסקינן בזכויות פנסיה, מדובר במועד הפרישה).

באחד מפסקי הדין שעסקו בסוגיה, בחן ביהמ"ש בהרחבה את היקף הזכויות של בת הזוג הגרושה בזכויות הפרישה של הבעל, אשר פרש באותו מקרה 10 שנים לאחר הגירושין.

להלן אביא כמה מעיקרי הקביעות החשובות בפסק הדין, המכריעות במחלוקות אופייניות בין בני זוג בשלב זה של האיזון הרכושי. במקרה הנדון עסק בית המשפט בחלוקת זכויות פרישה, אגב פרישה משירות קבע בצה"ל, אולם ניתן להשליך מן הראציונל המנחה את ההכרעה לזכויות פנסיוניות מכל סוג שהוא.

טרם המשכה של הסקירה, ראוי להבהיר כי על אף שההתייחסות להלן נוגעת לזכויות האשה הגרושה בזכויות הפרישה של הבעל, כלל האמור תקף גם ביחס לזכויות הבעל בזכויות הפרישה של האשה. כמו כן, אתמקד להלן בזכויות פנסיה, אולם הזכאות לחלוקה נוגעת לכל הזכויות הסוציאליות, כפי שנצברו במהלך החיים המשותפים.

כיצד יש לחשב את חלקה של האשה הגרושה בגמלה החודשית של הבעל?  

ראשית, יש לקבוע כיצד יחושב חלקה של האשה בגמלה, במצב שבו הצדדים התגרשו טרם פרישת הבעל והאשה היתה נשואה לבעל רק בחלק מתקופת עבודתו, בגינה צבר את זכויות הפנסיה.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי חלקה של האשה באחוזים מן הגמלה של הבעל יחושב על פי היחס שבין מספר החודשים בהם היתה האשה נשואה לבעל חלקי מספר חודשי העבודה הכוללים של הבעל. יחס זה מאפשר לכמת את סך הצבירה במהלך הנישואין, כאשר האשה זכאית למחציתו.

לאחר שנקבע חלקה של האשה באחוזים מגמלת הבעל, עולה שאלה מרכזית נוספת הנוגעת למשכורת שעל בסיסה ייגזר חלקה הנ"ל של האשה. אחת המחלוקות המרכזיות בין בני זוג גרושים בעת חלוקת זכויות הפרישה, היא על פי איזו משכורת יחושב חלקה של האשה בגמלה: האם על בסיס המשכורת של הבעל ערב הגירושין או על בסיס המשכורת של הבעל ערב הפרישה? ככל שיקבע שחלקה של האשה ייגזר על בסיס משכורת הבעל במועד הפרישה, תעמודנה זכויות האשה על ערך גבוה יותר, שכן על פי רוב, המשכורת בעת הפרישה גבוהה יותר באופן משמעותי מזו שהיתה קיימת בעת הגירושין. טענת הבעל תהיה שהאשה זכאית לקבל את חלקה בגמלה על בסיס המשכורת ערב הגירושין, שכן האשה אינה שותפה לעליית השכר והדרגות של הבעל ממועד הגירושין ועד למועד הפרישה, במהלכה לא חיו יחד ולא קיימו חיי שיתוף.

בית המשפט קבע במספר פסקי דין, לרבות בפסק הדין העדכני שהוזכר, כי חלקה של האשה בגמלה ייגזר מן המשכורת האחרונה של הבעל ערב הפרישה, שכן יש לראות את השבחת השכר לאחר הפירוד והגירושין כתוצר של התרומה המשותפת של הצדדים לצבירת הזכויות במהלך הנישואין. אין המדובר בכלל בל יעבור, שכן יהיו מקרים בהם ניתן יהיה להוכיח שהקידום המאוחר והשבחת השכר לאחר הגירושין אינו קשור בכל צורה ואופן להשקעה המשותפת של הצדדים בקידום המקצועי של הבעל במהלך הנישואין, אולם הנטל יהיה על הבעל להוכיח שנתק זה קיים בין שתי התקופות. ככל שחיי הנישואין ממושכים יותר, יהיה קשה יותר לנתק את הקשר בין התקופות, כאמור (בפסק הדין המוזכר, לדוגמה, קבע בית המשפט שמן המשכורת הקובעת האחרונה תקוזז תוספת השכר בגין לימודי תואר שני שלמד הבעל לאחר הגירושין, אולם כל יתר מרכיבי השכר יעמדו בעינם לצורך חישוב חלקה של האשה בגמלה).

מהן זכויות האשה במענק הפרישה, פידיון חופשה ומענק בגין ימי חופשה שלא נוצלו?

לאשה יש זכות לקבל את חלקה היחסי בגין תקופת החיים המשותפים גם במענק הפרישה ובפדיון ימי החופשה והמענק בגין ימי חופשה שלא נוצלו. אף זכויות אלה תחושבנה על בסיס המשכורת האחרונה של הבעל בעת הפרישה (להבדיל מן המשכורת האחרונה במועד הפירוד והגירושין).

זכויות האשה במענק הניתן בצבירת ותק שנים מסויים בעבודה (דוגמת מענק היובל הניתן בצה"ל למשרתים שירות מלא במשך תקופת שנים מוגדרת) –

המחלוקת האופיינית בסוגיה זו נוגעת לטענה (מצד הבעל) שאלמלא עבד הבעל במקום העבודה את מלוא השנים המזכות במענק, לא היה זכאי למענק. דהיינו – לא ניתן לקבל את המענק בגין עבודה בחלק מן השנים בלבד, אילו הן שנות העבודה במהלך הנישואין. על כן, כאשר הבעל השלים את צבירת השנים המזכות במענק לאחר הגירושין, ואילו לא היה עושה כן, לא היה זכאי למענק כלל, אזי שאין מקום, לכאורה, להעניק לאשה זכויות במענק זה (הנובע, כאמור, מרצף התעסוקה, שנמשך לאחר הגירושין).

עמדה זו לא התקבלה על ידי בתי המשפט, אשר קבעו שאמנם הזכות למענק מתגבשת רק בהשלמת צבירת שנות העבודה הנדרשות, אולם ניתן להגדיר את הזכות כזכות הצומחת בהדרגה במהלך השנים, כאשר הזרעים לה ניטעו בצבירת שנות הותק בתקופת הנישואין. בהתאם לכך, מוכרת תרומת האשה לצבירת הותק, שהחלה עוד בתקופת הנישואין, ומכאן שמוכרת זכאותה לחלק היחסי במענק, שמקורו בתקופת החיים המשותפים ביחס לתקופה המזכה כולה.

ביצוע תחשיב הזכויות –

תחשיב הזכויות בפועל נערך על ידי איש מקצוע מומחה, אקטואר, אשר על הצדדים לפנות אליו לצורך קבלת הערכים המדוייקים של הזכאות, על פי הפרמטרים שתוארו לעיל.

ראוי להדגיש, כי יש להקפיד בהסכם הגירושין, הצופה פני עתיד (לקראת הפרישה העתידית ופרעון הזכויות הפנסיוניות), על הגדרה מפורטת וסדורה של זכויות בני הזוג ואופן עריכת תחשיב האיזון, על מנת למנוע מחלוקות עתידיות מיותרות.