מאחורי עצה זו עומדת ההנחה כי מצבן המשפטי של נשים טוב יותר בבית המשפט לענייני משפחה ומצבם של גברים טוב יותר בבית הדין הרבני. הגם שהנחה זו יכולה להיות נכונה במקרים מסויימים, היא לבטח אינה מתאימה לכל המקרים. עם זאת, אין ספק שכל אימת שצד שוקל ניהול הליך משפטי, אחד השיקולים האסטרטגיים החשובים נוגע לאופן פתיחת ההליך ובאיזו ערכאה. מכיוון שפעמים רבות עמדת צד אחד תנגוד את עמדת השני, מתנהל "מירוץ" בין הצדדים, מי יקדים את השני בפתיחת התיק.

1. מהו מרוץ הסמכויות?

כאמור, קיימות שתי ערכאות משפטיות, האחת אזרחית (בית המשפט לענייני משפחה) והשניה דתית (בית הדין הרבני), אליהן עשויים לפנות בני זוג המצויים בסכסוך גירושין ביניהם. על פי החוק הקיים במדינת ישראל, ישנם נושאים מסויימים, הקשורים להליך הגירושין, אשר הסמכות לדון ולהכריע בהם, נתונה לכל אחת מן הערכאות במקביל. הערכאה אשר לה תוענק הסמכות לדון באותו נושא, היא הערכאה אליה פנה אחד מבני הזוג ראשון באותו נושא, לפני שבן זוגו הספיק לפנות אל הערכאה המקבילה.

למשל, בנושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג מוסמכות לדון שתי הערכאות. במידה והגבר הקדים את האשה, הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני וביקש מבית הדין הרבני לדון אף בחלוקת הרכוש, הרי שבכך הוענקה הסמכות לבית הדין הרבני בנושא זה, ובית המשפט לענייני משפחה לא יהא רשאי לדון בעניין, מטעמי כבוד הדדי בין הערכאות.

2. האם בכל מקרה בו הבעל הקדים את האשה ופנה לבית הדין הרבני, תשלל סמכותו של בית המשפט?

לא. פנייתו של הבעל אל בית הדין הרבני צריכה להיות בתום לב ולא רק כצעד טקטי, שמטרתו להקשות על האשה ולמנוע ממנה את הפניה אל בית המשפט לענייני משפחה. על כן, על מנת שהענקת הסמכות לבית הדין תהיה תקינה, על הבעל לעמוד במספר מבחנים במסגרת הגשת תביעתו ובכלל זאת רצונו הכן והאמיתי בגירושין ובקיום הדיון בסוגיות אותן כרך לתביעת הגירושין, על ידי בית הדין.

3. כיצד ניתן להיווכח כי הבעל אינו תם לב ותביעת הגירושין שלו לא כנה?

אחד המקרים העשויים להעיד על חוסר תום ליבו של הבעל בהגשת תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, היא כאשר בוחר הבעל לפצל את תביעותיו בין הערכאות השונות: למשל, כאשר הבעל מבקש כי בית הדין הרבני ידון בנושא מזונות האשה, אולם בנושא הרכוש מגיש הבעל תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. למעשה, בכך מעידה התנהגותו של הבעל כי אין הוא פועל בתום לב. הבעל אינו מעוניין כי מכלול הסכסוך ידון בבית הדין הרבני, והוא מעדיף, בכל נושא, לבחור את הערכאה המשפטית הנוחה לו ביותר. אם בית המשפט יתרשם כי אכן פועל הבעל בחוסר תום לב, רשאי הוא לקבוע כי הסמכות נתונה בידו ולא בידי בית הדין הרבני.

4. אילו נושאים נוספים מצויים בסמכות מקבילה של שתי הערכאות?

בנוסף לנושא הרכוש, גם נושא מזונות האשה מצוי בסמכות מקבילה של שתי הערכאות (ואף משמורת הילדים אליה אתייחס בסעיף הבא). הגשת תביעת גירושין על ידי הבעל, במסגרתה מבקש הבעל לדון בנושא מזונות האשה (עד הגט) – תקנה לבית הדין את הסמכות לדון בנושא זה ולהכריע בו. אם האשה תקדים את הבעל ותגיש תביעה למזונותיה לבית המשפט לענייני משפחה – יקנה לעצמו בית המשפט האזרחי את הסמכות ובית הדין יהיה מנוע מלדון בנושא.

5. מה בנוגע לתביעה למשמורת הילדים?

בפסיקת בתי המשפט נקבע כי תביעה למשמורת הילדים "כרוכה מעצם טיבה וטבעה בתביעת גירושין". כלומר, אם הבעל מקדים ומגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, קונה בית הדין הרבני, באופן אוטומטי, את הסמכות לדון בנושא משמורת הילדים ולהכריע מי יהיה ההורה אצלו יגדלו הילדים. אם האשה מעוניינת כי בית המשפט לענייני משפחה ידון בנושא משמורת הילדים, עליה להקדים את הבעל ולהגיש תביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה.

6. מה לגבי תביעה למזונות הילדים?

נושא מזונות הילדים הוא הנושא היחיד שבו לא ניתן לרכוש את סמכותה של אחת מן הערכאות באמצעות הגשת תביעה מוקדמת. גם אם הבעל הקדים את האשה וכרך את סוגיית מזונות הילדים לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, עדיין תוכל האשה להגיש תביעה למזונות ילדים בבית המשפט לענייני משפחה, לו תוקנה הסמכות. הדבר נועד להבטיח את טובתם של הילדים ולא לכבול אותם להתדיין בעניין מזונותיהם בערכאה משפטית מסויימת, שנבחרה כצעד טקטי על ידי אחד מן ההורים.

7. האם תמיד עדיף לאשה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה?

על פי רוב, הנחה זו נכונה, אולם יש לה סייגים במקרים ספציפיים. לדוגמא, כאשר האשה מבקשת לעכב את מכירת דירת המגורים. במסגרת תביעת מזונות האשה ותביעה לשלום בית, המוגשת ע"י האישה לבית הדין הרבני, מוסמך בית הדין להורות על מתן "צו למדור ספציפי". משמעותו של הצו היא להבטיח קורת גג לאשה בבית המגורים הספציפי של בני הזוג, באופן המונע מהבעל לממש את זכותו לפירוק השיתוף בבית. בהתאם להלכה, במסגרת חובת המזונות של בעל כלפי אשתו, כל עוד בני הזוג נשואים זה לזו, חייב הבעל לדאוג לקורת גג לאשתו. במידה וניתן צו למדור ספציפי על ידי בית הדין, לא יוכל הבעל למכור את הבית ללא הסכמתה של האשה, אף לא באמצעות הגשת תביעה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה. צו של מדור ספציפי יכול להינתן, לבקשת האשה, רק בבית הדין הרבני.

8. כיצד ניתן להתגבר על מירוץ הסמכויות?

כיום, לא ניתן להתגבר על מירוץ הסמכויות אלא באמצעות הגשת תביעות והבטחת סמכות השיפוט בערכאה הרצויה (דהיינו – הצטרפות למירוץ) או על דרך של חתימת הצדדים על הסכם באשר לערכאה בה ינוהלו ההליכים, ככל שיידרשו להם הצדדים (אולם אופציה זו פרוצה ברמה מסויימת, שכן קיימת פסיקה לפיה בית הדין לא הכיר בתוקף הסכמה כזו כאמצעי לשלול את סמכותו).
ראוי לייחד כמה מילים לניסיון החקיקתי שנעשה על מנת לבלום מעט את מירוץ הסמכויות, אולם חשוב להקדים ולהבהיר שניסיון זה כשל ברמה הפרקטית ועל כן לא מומלץ לפעול על פיו, הגם שהפרוצדורה קיימת.
מדובר בהליך שנקרא "בקשה ליישוב סכסוך". במסגרת הליך זה, יכול כל אחד מן הצדדים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולהודיע, עוד בטרם הגשת התביעות עצמן, כי בני הזוג נקלעו לסכסוך ביניהם, וכי מבוקש מבית המשפט לסייע לצדדים על דרך של הפנייתם ליחידות הסיוע שליד ביהמ"ש, בהן פועלים עובדים סוציאליים ופסיכולוגיים, במטרה לבחון אפשרות ליישב את המחלוקות בדרכי שלום והסכמה. בעקבות הגשת בקשה זו, מפנה, כאמור, בית המשפט את בני הזוג ליחידת הסיוע ומורה על עיכוב הליכים ל- 30 יום.
ההיענות להפניה ליחידת הסיוע היא וולונטרית, דהיינו – לא ניתן להכריח את הצד אשר כנגדו מוגשת הבקשה, לשתף פעולה.
ככל שבתקופת עיכוב ההליכים לא מצליחים הצדדים להגיע להסכמות, הרי שלצד שהגיש את הבקשה עומדים 30 ימים נוספים להגיש את תביעותיו, וככל שאלה אכן מוגשות בטווח 60 הימים ממועד הגשת הבקשה המקורית ליישוב הסכסוך, הרי שהתביעות נחשבות כאילו הוגשו במועד הגשת הבקשה המקורית (התביעות כביכול מקבלות תיארוך רטרואקטיבי, כאילו הוגשו במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך). ככל שהצד השני פנה בינתיים (בתקופת 60 הימים הנ"ל) לבית הדין הרבני, הרי שאין הוא נחשב כמי שהקדים את משנהו, לנוכח התיארוך הרטרואקטיבי האמור של התביעות בבית המשפט.
הגם שלפרוצדורה זו יתרונות רבים ובכלל זאת הימנעות מהצורך להגיש תביעות מפורטות לבית המשפט לצורך רכישת הסמכות, הרי שבתי הדין הרבניים אינם מכירים בתוקף התקנות המאפשרות פרוצדורה זו, ומכאן שברמה הפרקטית אין כל דרך "לרכוש" את סמכות בית המשפט באמצעות הגשת בקשה זו. להיפך, הגשת הבקשה תאותת לצד השני למהר ולהגיש תביעתו לבית הדין הרבני ובית הדין אכן יכיר בסמכותו שלו בנסיבות.

9. היכן מתבצע הגט בפועל – בבית המשפט או בבית הדין הרבני?

הגירושין עצמם מתבצעים תמיד בבית הדין הרבני (כאשר מדובר בבני זוג יהודים). בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בנושאים הנובעים מסכסוך הגירושין בין בני זוג, דוגמת: משמורת, מזונות, רכוש וכיוצ"ב, אולם אינו מוסמך לבצע את הגט בפועל או לדון בעניין זה.

ניתן להיווכח, אם כן, כי יש חשיבות ראשונה במעלה, הן לבחירת האסטרטגיה המשפטית הנכונה והערכאה המשפטית המתאימה בכל מקרה ומקרה, והן לעיתוי הגשת התביעות, לצורך הקניית הסמכות לערכאה המשפטית בפניה מבקשים להתדיין.