מה כתוב בכתובה?
הכתובה הינה "הסכם הממון" הקדום ביותר בין בעל לאשה והיא כוללת את התחייבויותיו של הבעל כלפי האשה, עם הנישואים. בין היתר מתחייב הבעל לדאוג לפרנסתה של האשה ולסיפוק כל צורכיה. בנוסף, בכתובה מצוין סכום כספי, אותו תהא האשה זכאית לקבל מהבעל, אם וכאשר בני הזוג יתגרשו.
מטרת הכתובה, לפחות בתקופה קדומה יותר, אז לא היו דיני חלוקת רכוש שוויוניים כפי שיש כיום, היתה להרתיע את הבעל מלגרש את האשה ללא שיקול דעת מעמיק, שכן הגירושים יטילו עליו חיוב כספי לא מבוטל של תשלום הכתובה.
ממה מורכב סכום הכתובה?
משלושה מרכיבים – עיקר הכתובה: זהו הסכום שעל הבעל לשלם לאשה כאשר הנישואים יגיעו לקיצם. על מנת להבטיח את זכויותיה של האשה, נקבע סכום מינימלי של 200 זוזים, שהם שווי ערך כיום לפרנסת האשה למשך שנה והבעל מחויב לשלמם בכל מקרה; תוספת הכתובה: הבעל רשאי לרשום כל סכום שיחפוץ בו ויכול להיות גבוה מהסכום המינימלי של "עיקר הכתובה"; ו-נדוניה: סכום שווה ערך לנכסים ולכספים שהביאה איתה האשה אל הנישואים. בחישוב שווי הכתובה משוקללים שלושת המרכיבים והסכום המתקבל הוא הסכום לתשלום.
מתי תהיה האשה זכאית לקבל את כתובתה?
על פי ההלכה היהודית, גירושים בין בני זוג יכולים להתבצע בהסכמה הדדית של שני בני הזוג. אם אין הסכמה, רק אם בן הזוג המעוניין בגירושים יכול להוכיח שקיימת סיבה מוצדקת שבהסתמך עליה ניתן לכפות את הגירושים על בן הזוג השני. המקרה המובהק שבו תזכה האשה לקבל את כתובתה, הוא במצב שבו יוזם הגירושים הוא הבעל, שמעוניין לסיים את קשר הנישואים בלי שיש בידו עילת גירושים נגד האישה. כלומר, כאשר באשה אין דופי בכל הנוגע לסיבה לגירושים: היא אינה מורדת, לא בגדה בבעל וכד'.
יחד עם זאת, קיימים מצבים שבהם האשה תוכל לזכות בכתובתה אפילו כשהיא זו שיוזמת את הגירושין. מדובר במצבים בהם היה הבעל אלים או בוגדני במשך שנות הנישואין, או במצבים שבהם הבעל עקר ולצדדים אין סיכוי להביא ילדים לעולם. כמו כן, בעל שעזב את הבית ומסרב לחיות עם האשה תחת קורת גג אחת, עשוי להיות מחויב בתשלום הכתובה.
יצויין, כי כאשר קיים דופי בהתנהלות האישה בחיי הנישואין, לדוגמה כאשר האישה מורדת בבעל, כאשר עזבה את הבית ללא סיבה ומסרבת לחיות עם הבעל, כאשר בגדה עם גבר אחר וכיוצ"ב, היא מפסידה את סכום הכתובה ואינה זכאית לה.
כיצד מתייחסים בתי הדין הרבניים לסכום כתובה הנחשב ל"מוגזם"?
לעיתים הסכום שמצוין על ידי הבעל בשטר הכתובה הינו גבוה מאוד ומוגזם, כך שנראה על פניו כי לא תיאר לעצמו שיבוא יום והוא ייתבע לשלם לאשה את הסכום בו נקב. בתי-הדין הרבניים התייחסו במספר פסקי דין שניתנו בנושא הכתובה למצבים שבהם סכום הכתובה מוגזם ובלתי הגיוני בעליל. בפסק דין שניתן על ידי בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, צוין כי סכום כתובה מוגזם יוצר בעייתיות בלתי מבוטלת. במצב החוקי הקיים כיום, לפיו האשה זכאית לקבל מחצית מכלל הרכוש והנכסים שנצברו במהלך הנישואים, משמעות הכתובה המוגזמת היא שהבעל עלול להישאר בחוסר כל. בנוסף, יש לזכור כי על הבעל מוטלת התחייבות כספית נוספת לשלם את מזונות ילדיו עד הגיעם לבגרות. בית הדין הרבני הגדול סבר שיש לקבוע סכומי מינימום ומקסימום לכתובה, בהתחשב באפשרות הקיום של האשה לאחר הגירושים, לפי רמת החיים שהיתה מורגלת בנישואים, וזאת למשך שנה אחת. הסכום המינימלי שנקבע כרף תחתון עומד על 36,000-48,000 שקל והסום המקסימלי על סך של 120,000 שקל. יחד עם זאת, קיימים פסקי דין אחרים של בתי-הדין הרבניים, שאינם מוצאים כל פסול בכתובה הכוללת התחייבות כספית גבוהה במיוחד של הבעל. לדוגמה, בפסק דין שניתן על ידי בית-דין הרבני האזורי בנתניה, חויב בעל בתשלום כתובה בסך של מיליון שקל. הנימוק: הכתובה מוגזמת רק במצבים שבהם הסכום המדובר הוא בלתי צפוי להיות מושג באופן סביר במהלך החיים המשותפים של בני הזוג. לפיכך, כאשר מדובר בגבר בעל אמצעים, הוא עשוי להיות מחויב בסכום כתובה גבוה מאוד.
מה קורה עם חיוב הכתובה כאשר בני הזוג מתגרשים בהסכמה?
במקרה כזה, על-פי רוב מוותרת האשה על כתובתה, כחלק בלתי נפרד מהוראות ההסכם. חשוב לציין את הוויתור באופן מפורש בהסכם הגירושין ולא להשאיר את הנושא פתוח, אחרת עלולות להתעורר בעתיד מחלוקות בין בני הזוג שבעקבותיהן תתבע האשה את קבלת סכום הכתובה.
למי הסמכות לדון בנושא הכתובה?
נושא הכתובה נתון בסמכות ייחודית של בית-הדין הרבני. לבית המשפט האזרחי – בית המשפט לענייני משפחה – אין סמכות לדון בנושא הכתובה במצב שהנושא מתעורר אגב גירושין, אולם יש לו סמכות מקבילה לזו של בית-הדין הרבני, במצב שנושא הכתובה מתעורר אגב פטירה של הבעל.
גם לאלמנה יש זכות לקבל את כתובתה עקב פטירת הבעל, אלא שככל שתהיה זכאית לחלק מן העיזבון גם כיורשת, סכום הכתובה ינוכה בהתאם מחלקה בירושה.
האם בני זוג יכולים להסכים שלכתובה יהיה תוקף סמלי בלבד?
במסגרת הסכם ממון, ניתן לקבוע שלנוכח הוראות חלוקת הרכוש הקבועות בחוק האזרחי, מוסכם על בני הזוג שהכתובה לא תיגבה בנוסף לזכויות הרכושיות של האשה על פי החוק. אם בכל זאת תתבע האשה את סכום הכתובה וזכויות אלה תוענקנה לה על ידי בית הדין הרבני, ניתן לקבוע מראש בהסכם הממון, שסכום הכתובה יקוזז מהזכויות הרכושיות של האישה, כך שלא יבוצע תשלום כפול.
