פוטנציאל השתכרות והשפעתו על דמי מזונות וחלוקת רכוש

פוטנציאל השתכרות והשפעתו על קביעת דמי המזונות
 וחלוקת הרכוש בעת הגירושין

המושג פוטנציאל השתכרות מתייחס להשתכרות בפועל וליכולת ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

מושג זה משמש בסיס לטיעונים שונים במסגרת הליכי הגירושין ופירוד – הן ביחס לדמי המזונות שישולמו והן ביחס לאופן חלוקת הרכוש.

ביחס לדמי המזונות, השאלה העולה היא, עד כמה השתכרות האישה תשפיע על חיובי המזונות של הבעל?

ככל שעסקינן במזונות לאישה עצמה –

  • אישה שעובדת ומשתכרת די לסיפוק צרכיה, לא תהיה זכאית לקבל מזונות (עבור עצמה) מן הבעל. נתון זה יחסית מובן ומקובל.
  • מה קורה כאשר האישה אינה עובדת, נתמכת בבעלה, אולם נטען שיש לה פוטנציאל השתכרות שהיא אינה מממשת אותו?

במקרים אלה, כאשר האישה עבדה מרבית שנות הנישואין והפסיקה את עבודתה בסמוך לסכסוך בין הצדדים, יטה ביהמ"ש שלא לפסוק לה מזונות, בטענה שיש לאישה פוטנציאל השתכרות אותה עליה לממש. המטרה למנוע ניצול של הסכסוך והכבדה בדמי מזונות על הבעל כחלק מאמצעי הלחץ במסגרת מלחמת הגירושין.

עם זאת, כאשר האישה מטופלת בילדים קטנים, הנטיה לשלוח אותה לצאת לעבודה תהיה פחותה ועל פי רוב היא תהיה זכאית לקבל מזונות מן הבעל, ככל שנתמכה בו טרם הסכסוך (ובתנאי שלא איבדה את זכאותה משיקולים אחרים, דוגמת טענה להיותה אישה מורדת וכו').

  • ביהמ"ש יטה להתייחס לפוטנציאל ההשתכרות גם ביחס להיקף המזונות שייפסקו, כאשר ביהמ"ש יכול לקבוע שאישה העובדת באופן חלקי ויכולה לממש פוטנציאל השתכרות גבוה יותר, תהיה זכאית למזונות מופחתים.
  • באחד המקרים שנדונו בפסיקה, קבע ביהמ"ש שנוכח פוטנציאל השתכרות של אישה צעירה, היא תהיה זכאית למזונות מן הבעל לתקופה קצובה ומוגבלת של 12 חודשים ממועד הלידה בלבד.

ככל שעסקינן במזונות עבור הילדים הקטינים –

  • במסגרת "מלחמת השיוויון" המתנהלת ביתר שאת בשנים האחרונות סביב סוגיות משמורת הילדים ומזונות הילדים, חוזרות ועולות הטענות שיש להשוות את נטל המזונות בין האב לאם ולהתחשב במקורותיה הכלכליים של האם ופוטנציאל השתכרותה לצורך קביעת דמי המזונות בהם יחוב האב (וצמצומם בהתאם).
  • הפרמטרים המנחים את ביהמ"ש בקביעת דמי מזונות הינם שלושה: 1. צרכי הילד; 2. השתכרותו ויכולתו הכלכלית של האב; 3. השתכרותה ויכולתה הכלכלית של האם.
  • עם זאת, בהתאם לכללים הנוהגים (שמקורם בהלכה היהודית), האב מחוייב לבדו במלוא הצרכים הבסיסיים וההכרחיים של הילד ורק בצרכים שהינם מעבר להכרחיים תחול השתתפות של האם, בהתאם ליכולתה הכלכלית. בהתאם לכך, גם אב עני ישלם מזונות מינימליים לילדו, ללא קשר לעושרה של האם.
  • עם זאת, מתוך אותה מגמה של שיוויון, נפסק שיש לצמצם את חיוב האב לאותם צרכים הכרחיים ומינימליים בלבד ומעבר לכך לחלק את ההוצאות בגין הילד בין האם לאב על פי היכולת הכלכלית שלהם.
  • בהתאם לכך, יכולת כלכלית גבוהה של האם תשפיע על היקף חיוב המזונות של האב ותביא להקטנתו.
  • לסיכום – בקביעת מזונות הילדים, יתחשב ביהמ"ש במקורות ההכנסה של המשפחה כולה, לרבות של האם, ובהתאם לכך יקבע את חיוב האב במזונות.

ביחס לחלוקת הרכוש – כיצד פוטנציאל השתכרות יכול להשפיע על חלוקת הרכוש בין הצדדים בעת הגירושין?

במסגרת מגמה שמתפתחת בפסיקת ביהמ"ש בשנים האחרונות, אשר קיבלה ביטוי וגושפנקא גם על ידי ביהמ"ש העליון, קיימת הכרה בזכות של בן זוג לקבל לעיתים יותר מ- 50% מהרכוש המשותף, כפיצוי בגין המוניטין וכושר ההשתכרות הגבוה שצבר בן הזוג השני במהלך חיי הנישואין.

סיטואציה להמחשה: בני זוג הנשואים מזה 20 שנה, להם שלושה ילדים, עומדים על סף פירוק התא המשפחתי. במהלך הנישואין השתלב הבעל בשוק ההיי טק וטיפס בסולם הדרגות המקצועיות לדרגה בכירה ביותר בה הוא מצוי בעת הגירושין. במהלך הנישואין, על מנת להבטיח את קידומו המקצועי של הבעל, עברה המשפחה בשתי הזדמנויות למגורים תקופתיים בחו"ל, שליחויות מטעם מקום עבודתו של הבעל.

נוכח הגדרת התפקידים בתא המשפחתי לפיה עיקר המשאבים מופנים לפיתוח הקריירה של הבעל, היתה אמונה האשה על התפקיד הביתי (ניהול משק הבית וגידול הילדים) ולא יכלה לפתח קריירה משל עצמה. בתקופות בהן עבדה האשה, היה זה במשרות חלקיות בלבד, ללא ותק תעסוקתי, נוכח הצורך לעבור ממקום עבודה אחד לשני, על פי אילוצי עבודתו של הבעל. עם הגירושין, לבעל כושר השתכרות גבוה מאוד, תארים מקצועיים ומוניטין בלתי מעורער. האשה, לעומת זאת, בעלת כושר השתכרות דל ולא יציב.

למעשה בתי המשפט מכירים בכושר ההשתכרות והמוניטין כמשאב שהינו בבחינת רכוש משותף שיש לכמת אותו כלכלית ולחלק אותו בין בני הזוג (על אף שאינו נכס מוחשי, דוגמת חשבון חסכון או נכס מקרקעין). נכסים בלתי מוחשיים אלה מוגדרים כ"נכסי קריירה".

במקרים שבהם מוכח שנכסי הקריירה נצברו במאמץ משותף של בני הזוג, כאשר בן זוג אחד מקריב את התפתחותו האישית והמקצועית למען האחר, רשאי ביהמ"ש לקבוע פיצוי לבן הזוג "הביתי". הפיצוי יכול להיות על דרך של חלוקת הרכוש המשותף שלא ביחס של 50-50 אלא ביחס מוגדל יותר לטובת בן הזוג שלא פיתח קריירה או על דרך של תשלומים חודשיים שיחוב בן הזוג הקרייריסט לשלם לבן הזוג "הביתי" למשך תקופה ואפילו למשך כל חייו (הבעייתיות קיימת בדבר אופן חישוב שווי כושר ההשתכרות והוצאת גורמים אישיים מן המשוואה, כגון תכונות אישיות שאינן פרי החיים המשותפים, אשר תרמו להצלחת בן הזוג הקרייריסט).

בשנת 2008, וכביטוי למגמה ההולכת וגוברת להכיר בכושר השתכרות כמשאב משותף שנצבר במהלך הנישואין, אף תוקן חוק יחסי ממון בין בני זוג באופן שמקנה שיקול דעת לבית המשפט הדן בחלוקת הרכוש בין בני הזוג להורות על חלוקת רכוש מוגדלת לטובת מי מן הצדדים, על בסיס התחשבות בפערי ההשתכרות בין בני הזוג, שנוצרו במהלך הנישואין.