הוצאת ילדים להורים גרושים לטיול בחו"ל

iStock_000007260315XSmallאחד ההורים מבקש לנסוע עם הילדים לחופשה בחו"ל וההורה השני מתנגד ליציאת הילדים מן הארץ. כיצד ניתן להתגבר על המכשול?

 עבור הורים גרושים או פרודים, נסיעה עם הילדים לחופשה בחו"ל אינה מהלך פשוט. הוצאת הילדים לחו"ל מחייבת את הסכמת ההורה השני וכאשר ההורים מסוכסכים או חסרי אמון האחד בשני, עלול ההורה המבקש לצאת עם הילדים לחופשה, להיתקל בסירוב עיקש של ההורה השני.

אבהיר תחילה מספר כללי יסוד –

מתוקף מה רשאי ההורה להתנגד ליציאת הילדים עם ההורה השני לחופשה בחו"ל?

 לכל אחד מן ההורים יש זכות להתנגד ליציאת הילדים לחו"ל, מתוקף זכויות האפוטרופסות הקיימות לכל הורה, המעניקות, בין היתר, את הזכות לקבוע היכן הילדים יתגוררו. הטענה שבה נאחז ההורה המסרב ליציאת הילדים קשורה, על פי רוב, לחשש שההורה היוצא עם הילדים לחו"ל לא ישוב עמם ארצה, אלא יבריח אותם לחו"ל ובכך יפר את זכויותיו ההוריות, נוכחותו בחיי הילדים וכדומה.

האם ניתן למנוע מראש אפשרות של יציאת הילדים לחו"ל ללא הסכמת ההורה השני?

בהחלט כן. לכל אחד מן ההורים יש זכות לעתור לביהמ"ש ולבקש להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים עד הגיעם לגיל 18. בית המשפט ייעתר על פי רוב בקלות לבקשות מסוג זה, נוכח סמכויותיו ההוריות של ההורה המבקש להבטיח שהילדים לא יוצאו מישראל, ללא ידיעתו והסכמתו מראש.

בהסכמי גירושין רבים ישנה הסכמה מובנית, שיוצא כנגד הילדים צו עיכוב יציאה מן הארץ עד הגיעם לגיל 18 וכל אימת שמי מן ההורים מבקש להוציא את הילדים לחו"ל, הוא נדרש להסכמה כתובה מן הצד השני ולפניה ספציפית לביהמ"ש לצורך הסרת הצו (ועם שובו לארץ, הוא מתחייב לחדשו וכך חוזר חלילה).

גם כאשר ההורים אינם קובעים מנגנון של צו עיכוב יציאה קבוע כנגד הילדים, מקובל לקבוע בהסכמי גירושין התחייבות שלא להוציא את הילדים מן הארץ, אלא בהסכמה מראש ובכתב של ההורה השני.

כללי יסוד אלה חשובים ונועדו להגן על הזכויות ההוריות של כל אחד מן ההורים (ולמנוע הברחת ילדים לחו"ל) ובבסיסם הם בהחלט חיוניים, אולם ישנם מקרים בהם הורים עושים בהם שימוש לרעה ובמקרים אחרים הם פשוט יוצרים מורכבות רבה בהוצאת הילדים לחו"ל.

 כיצד, אם כן, ניתן בכל זאת להוציא את הילדים לחו"ל, כאשר ההורה השני מתנגד?

חשוב להדגיש, כי התנגדות ההורה ליציאת הילדים לחו"ל לחופשה עם ההורה השני, לא תמנע את קיומה של החופשה בפועל במרבית המקרים, שכן בכפוף לערבויות מתאימות, יאפשר ביהמ"ש להוציא את הילדים לחו"ל.

הערבויות נועדו להוות תמריץ שלילי לאי החזרת הילדים במועד ועל פי רוב הערבויות תהיינה משני סוגים:

  1. ערבות בנקאית (אשר יכולה להגיע גם למאות אלפי שקלים, להבטחת החזרת הילדים לישראל).
  2. יפוי כח בלתי חוזר על נכס מקרקעין, אשר יאפשר העברת הנכס להורה הנותר בישראל, במקרה שלא ישוב ההורה השני עם הילדים מחו"ל.

גובה הערבויות והיקפן ייקבע על פי רוב ביחס ישר לסיכון ולחשש שהילדים לא יושבו לישראל. הערבויות נועדו גם להוות מקור לשיפוי ההורה הנותר בישראל, היה והוא יידרש לנקוט הליכים להחזרת הילדים לישראל (ככל שלא הוחזרו במועד). דהיינו – ככל שלא יחזיר ההורה את הילדים לישראל במועד, תחולט הערבות שמסר וכן ימומש יפוי הכח על נכס המקרקעין והם יועברו להורה הנותר בישראל.

ברמה הפרקטית –

חשוב מאוד להיערך לנסיעה עם הילדים לחו"ל, מבעוד מועד, ולברר את עמדת ההורה השני בענין נסיעת הילדים. התנגדות ההורה יכולה להיות מושתתת לא רק על חשש לאי החזרת הילדים, אלא גם על טענות אחרות, דוגמת המדינה אליה מבקש ההורה להוציא את הילדים (היותה מסוכנת, דורשת חיסונים רבים ותרופות מונעות), גיל הילדים הצעיר והקושי לנתקם מן ההורה הנותר בישראל לפרק זמן ממושך וכיוצ"ב. יש לברר את טעמי ההתנגדות מראש, על מנת שניתן יהיה להתמודד עמם.

לאחר בירור שאלת ההסכמה/התנגדות וככל שיש הסכמה, חשוב להעלותה על הכתב (על מנת למנוע שינוי עמדה ברגע האחרון) וככל שיש צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים, יש לפנות בבקשה מתאימה להסרת הצו לבית המשפט לענייני משפחה (ואת ההחלטה להעביר למשטרת הגבולות).

ככל שיש התנגדות ומובררים טעמיה – ניתן ומומלץ לפנות תחילה למפגש גישור משותף, על מנת להגיע להסכמה בדבר המחלוקות השונות (לדוגמה – סוג הערבות שתספק להבטחת החזרת הילדים, קביעת משך החופשה בהתאם לגיל הילדים וכו'). ככל שמגיעים הצדדים להסכמה בגישור, יש להעלותה על הכתב ולאשרה בבית המשפט בבקשה משותפת.

ככל שאין אפשרות להגיע להסכמה, אף בהליך גישור, על ההורה המבקש לצאת לחו"ל לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט.

מקובל לקבוע שההורה היוצא לחו"ל עם הילדים יעביר לצד השני פרטים מלאים אודות הנסיעה, מספרי הטיסות, מקומות השהייה, יבטח את הילדים בביטוח רפואי ויאפשר תקשורת סבירה בין הילדים להורה הנותר בישראל.

כיצד ינהג בית המשפט במצבים בהם עושה אחד ההורים שימוש לרעה בזכותו לסרב ליציאת הילדים מן הארץ לחופשה?

באחד המקרים שנדונו בפסיקה, דובר באב שערב ליל הסדר עתר לביהמ"ש להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד ילדיו, על מנת למנוע מן האם לנסוע עם הילדים לטיול קצר בן מספר ימים עם בן זוגה החדש.

האב במכוון לא הודיע לאם על כך שהוציא צו עיכוב יציאה במטרה, ככל הנראה, שתגלה זאת בשדה התעופה. האם גילתה זאת בבוקרו של אותו יום ופנתה בדחיפות לשופט תורן, אשר נאלץ להזמין את הצדדים לדיון בביתו, ערב חג הפסח.

השופט מצא שהאב עתר להוצאת צו עיכוב יציאה מטעמי קנטרנות והתעמרות באם, ללא כל סיבה של ממש, ופסק לו הוצאות בסכום של 12,500 ש"ח, על הטרדת האם ובית המשפט.

סופו של ענין – חשוב להסדיר סוגיה זו מבעוד מועד, תוך תיאום משותף ולפעול לטובת הילדים, תוך שקילת השאלה, האם אכן קיים חשש מפני הוצאת הילדים לחו"ל, אם לאו. עוד יש לזכור, כי הערמת קשיים מיותרים, במצבים בהם אין סיכון אמיתי, בסופו של יום תפגע בהורה המתנגד, שכן סביר שבעתיד יבקש אף הוא לצאת עם הילדים לחו"ל ויזדקק אף הוא להסכמת ההורה השני.