בג"צ אוסר על ביה"ד הרבניים להפלות נשים על רקע בגידה

iStock_000028483006XSmallבית הדין הגבוה לצדק קבע בפסק דין חשוב ועקרוני כי בתי הדין הרבניים אינם רשאים לשלול מנשים שבגדו בבעליהן את זכויותיהן הרכושיות.

פסק דין זה ביטל למעשה החלטה שניתנה על ידי בית הדין הרבני הגדול, הוא הערכאה הגבוהה ביותר של בתי הדין הרבניים, במסגרתה נקבע שאשה שבגדה בבעלה תאבד חלק מזכויותיה הרכושיות, אשר להן היא זכאית על פי חוק.

תיאור המקרה:

בעל תבע את אשתו בבית הדין הרבני לגירושין. כחלק מעילות הגירושין טען הבעל שאשתו בגדה בו עם גבר אחר. עוד טען הבעל כי מאחר ואשתו בגדה בו, יש לשלול ממנה את חלקה בזכויות הסוציאליות שהוא צבר במקום עבודתו. ראוי לציין, כי על פי החוק, בעת הגירושין, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית מכלל הזכויות שנצברו על ידי כל אחד מן הצדדים במהלך הנישואין, לרבות זכויות סוציאליות שנצברו על ידי הצד השני (דוגמת זכויות פנסיה, קופות תגמולים, קרנות השתלמות, ביטוחים וכו').

בית הדין הרבני האזורי, לא קיבל את טענת הבעל וקבע שעל אף מעשה הבגידה החמור של האשה, אין לשלול ממנה את חלקה בזכויות הסוציאליות של הבעל שכן מדובר ברכוש משותף שהחוק מחייב את חלוקתו בחלקים שווים בין בני הזוג.

הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול וביקש שבית הדין הרבני הגדול יורה שעקב בגידת האשה יש לשלול ממנה את חלקה בזכויות הסוציאליות שצבר הבעל במקום עבודתו במהלך הנישואין.

החלטת בית הדין הרבני הגדול:

בית הדין הרבני הגדול קיבל את טענת הבעל וקבע כי האשה היא האשמה בפירוק קשר הנישואין, נוכח מעשה הבגידה בבעל, ועל כן ראוי להקל עם הבעל – הצד הנבגד התמים – בחלוקת הרכוש, על ידי הקניית הטבה דוגמת אי שיתוף האשה בזכויות הסוציאליות שצבר.

בכך למעשה פיצה בית הדין את הבעל על חשבון האשה וחילק את הרכוש המשותף כך שהבעל יקבל יותר ממחצת ואלו האשה תקבל פחות ממחצית.

הסנקציה שהטיל בית הדין הרבני הגדול על האשה היתה גורפת, שכן נקבע שהאשה תאבד את חלקה בזכויות הסוציאליות של הבעל למפרע – מראשית הנישואין (בני הזוג היו נשואים כמעט 20 שנה) – ולא רק ממועד הבגידה.

המשמעות המעשית של החלטת בית הדין הרבני הגדול:

 החלטת בית הדין הרבני הגדול יצרה אפליה חמורה כנגד נשים בבתי הדין הרבניים. זאת כיוון שבבתי המשפט האזרחיים (דוגמת בתי המשפט לענייני משפחה) קיימת נורמה האוסרת הטלת סנציות רכושיות כנגד בן זוג שבגד בבן זוגו. בית המשפט העליון קבע במספר הזדמנויות, כי בן זוג שנטש את הבית או בגד בבן זוגו ובכך יצר קרע בחיי הנישואין ואף הביא לקצם, אינו נענש למפרע על ידי נטילת חלקו בזכויות ברכוש המשותף. עוד נקבע כי בית המשפט אינו בימ"ש של מוסר ועל כן אין לייחס לאשם בפירוק התא המשפחתי כל קשר לחלוקת הרכוש. זאת אף אם נצא מנקודת הנחה שניתן לייחס אשם בפירוק קשר נישואין על צד אחד בלבד וספק אם כך הדבר, שכן מערכת הנישואין הינה מערכת רגשית דינמית ומורכבת וקשה לייחס את כשלונה לצד אחד בלבד באופן מוחלט ובלעדי.